ספקות מטרידים באמונה - מה לעשות?

הי תמר.

אני שמחה שאת שוב פונה אלינו ומשתפת במחשבות שלך- אני חושבת שהנושא שאת מעלה כאן הוא לא נושא שנפתר ביום אחד ולכן נדרשת אליו סבלנות גדולה, אורך רוח, וגם הרבה חמלה כלפי עצמך.

אני יכולה להגיד לך באופן אישי שאני גם מאוד מתחברת לנושא שהעלאת ואני זוכרת את עצמי בגילך (אני לא גדולה ממך בהרבה, בסך הכל בכמה שנים) מתעסקת בשאלות האלה ימים ולילות. שואלת את המשפחה שלי, החברות, המורות בבית הספר, בתנועת הנוער- ורק מחפשת לשמוע איזשהם תשובות שירגיעו אותי, שיתנו למוח וללב שלי קצת שקט.

אני מניחה שאת יודעת שזה טבעי המחשבות האלו, אבל עצם זה שאת מתעסקת בזה הרבה נשמע לי שזה אולי אפילו מטריד אותך כבר יותר ממה שהיית רוצה, ושזה מרגיש לך כבר פחות נעים לפעמים.

אז קודם כל אנחנו כאן כדי לנסות לעזור לגרום לתחושות שלך להיות טובות יותר, למצוא כל מיני רעיונות וכיווני מחשבה שיכולים להקל עלייך.

אז מה את כן יכולה לעשות כדי להפוך את השאלות האלה למעניינות ומפתחות בצורה מאוזנת ונעימה?

1. האם יש חברה שגם נמצאת באותם לבטים כמוך? אני יודעת שבפעם הקודמת העלו את הרעיון של חברותא, ובעיניי זה רעיון מעולה, אבל אני חושבת שאם תמצאי חברה/אדם קרוב אחר שגם נמצא באותם התהיות והלבטים שלך ותלמדו יחד, זה יכול ממש לעזור לך להרגשה שאת לא לבד בבלבול הזה ולהקל עלייך מאוד.

2. העלית כאן מחשבות שמפחידות אותך כמו 'מה יקרה אם יום אחד אגלה שאין אלוקים'? אלו באמת מחשבות מפחידות לפעמים, אבל אני חושבת שעצם העניין של אמונה היא בדיוק חוסר הידיעה, חוסר הוודאות למהי האמת, לדבר הנכון, ל'מה יקרה בסוף?' אבל זה בדיוק סוד הקסם של האמונה! שהיא אמונה במשהו, מחשבה על הלא נודע ודווקא לא ידיעה מוחלטת.

השאלות שאת יכולה לשאול את עצמך במקום הן- האם האמונה עושה לי תחושה טוב? האם אני מאמינה בדרך ובערכים שהאמונה נותנת לי ביום יום שלי? האם אני אוהבת את התפילות והמצוות וחושבת שהן גורמות לי להיות אדם טוב ומאושר יותר?

זאת אומרת אפשר להסתכל על הדרך עצמה, ולא רק על המטרה ולהתעסק עד כמה היא נכונה בוודאות והיא האמת המוחלטת.

3. העלית גם את השאלה על הנזיר הבודהיסטי- ההשוואות לפעמים יכולות מאוד להקשות ולגרום לתחושה לא טובה. כשהעלית את הנזירים הבודהיסטים הזכרת לי סיפור. כשטיילתי במזרח בגיל 23 בתור בחורה דתייה הייתי בסיור במנזר בודהיסטי, שאלתי את עצמי בדיוק את השאלה ששאלת- הנזיר נראה לי שמח ומאושר, הדרך שלו נראית לי מעניינת ואולי גם נכונה, אבל איך זה הגיוני? הרי אני יודעת שמה שאני עושה זה הדבר הנכון בכלל, על זה גדרתי והתחנכתי וזו האמת האחת. ובאמת זאת שאלה שהעסיקה אותי הרבה.

תובנה מעניינת שהבנתי עם הזמן היא שגם אם יש מן האמת בנזיר הבודהיסטי, זה לא אומר שאין אמת באמונה שלי. כלומר- זה הסיפור שלי, וזה הסיפור שלו, והסיפורים שלנו לא בהכרח סותרים אחד את השני ואמורים לערער את כל עולמי. הוא חי לו אי שם במזרח בחיים שלווים ושמחים, ואני חיה פה בישראל וחיה חיים שמחים ושלווים- וזה מה שחשוב, אני זאת שבוחרת איך לספר את הסיפור שלי ולהאמין לו. עצם ההשוואות האלה עלולות לגרום לנו לתחושה לא נעימה, ולכן אני חושבת שלהתמקד במה שאת עושה, ובזה לחקור ולהעמיק בלי השוואה לאחרים, יכול מאוד לעשות טוב.

4. נשמע קלישאתי, ואולי כבר נאמר לך הרבה- אבל אני מציעה לך לקבל את השאלות האלה באהבה, לחבק אותן ולא לפחד מהן- ההפך. להיות גאה בהן וגאה בעצמך שאת נערה בת 14 עם שאלות כל כך עמוקות ואינטליגנטיות על החיים. ההתעסקות הזאת מגיל כל כך צעיר בעיניי תוסיף לך ארגז כלים שלם להתמודדות.

לסיכום: תיארת בשאלתך מחשבות ותחושות חשובות בנושא האמונה. דיברנו על כך שאלו שאלות שעולות אצלינו הרבה פעמים, בייחוד בגיל ההתבגרות שזה גיל עם שאלות רבות על זהות, על מי אני בעולם ומה העתיד שאני רוצה לעצמי, ולכן זה טבעי ולגיטימי לחשוב אותן.

ובכל זאת כדי שאלו יהיו מחשבות מפתחות ונעימות יש כמה דברים שניתן לעשות:

אפשר לדבר עם חברה שנמצאת באותן תחושות מבולבלות כמוך, זה יכול להרגיע את התחושה שאת מתמודדת עם האתגר הזה לבד- וגם הזדמנות בשביל שתיכן לפתח על זה שיחה מעמיקה וחשובה. דיברנו על זה שאמונה היא דווקא עצם חוסר הידיעה, ולכן זה יכול להפחיד אותנו ולגרום לנו לתחושה של חוסר וודאות לגבי מה אמיתי ומה לא, ומצד שני אם נקבל את העניין שזה חלק מהמהות של אמונה, זה יכול לעזור ולהקל עלינו במחשבה.

בסוף גם דיברנו על כמה שאלות שאת מרגישה שחוזרות על עצמן ואמרנו שאפשר להסתכל על זה ככה שכל אחד כותב את הסיפור חיים שלו, וסיפור של מישהו אחר לא בהכרח סותר את הסיפור שלנו ולכן כדאי להמנע מההשוואות ולהסתכל על עצמינו ובזה להתמקד, לקבל את השאלות באהבה והבנה.

בכל מקרה, את מוזמנת לשוב ולפנות גם אלינו, בוואצאפ ובמוקד הטלפוני בכוכבית 8298

בהצלחה!

חן