שאלה
שלום אדוני הרב,
אשמח אם תוכל לסייע לי בשתי שאלות שמטרידות אותי:
1. אני מניח תפילין ומתפלל בבקרים, כאשר אני מתפלל ומרגיש שאיבדתי ריכוז, או שחלפה בראשי מחשבה בעלת אופי רע אני מחייב את עצמי לנתחיל את התפילה מהתחלה, מתוך חשש שאם לא משהו רע יקרה. דבר שמאריך לי את משך התפילה מרבע שעה לשעה ויוצר אצלי תחושה לא טובה.
בנוסף לכך, קורה שכאשר אני מתפלל שמע בבקרים אני מרגיש שאולי לא התפללתי מספיק טוב ולכן מתפלל שוב עד לשלוש פעמים, עד למצב לאחרונה שזה נהיה ההרגל להתפלל שלוש פעמים.
2. הרבה פעמים קורה שאני אומר לעצמי, שאם דבר מסוים יקרה אני מתחייב לעשות משהו אחר, ואז אני כועס על עצמי, שמשווה את הבקשות לשוק ומקיים את מה שהבטחתי בכל מקרה.
אודה לך אם תוכל לומר לי איך להתמודד עם העניינים הללו.
תודה רבה
תשובה
שלום
הלכתית-
א. אין צורך או היתר לחזור. אדרבה, הדרכת הגר"א בזה היתה להמתין עד שתעבור המחשבה הרעה ואז להמשיך. לא להגרר על ידה לתהומות ומריבות באמצע התפילה.
ב. אין לנהוג כך, הדבר קרוב לאיסור מנחש.
נפשית-
אני מציע לך לגשת לייעוץ אישי בנושא מחשבות כפייתיות.
כל טוב