חוזר בתשובה או נבל ברשות התורה?

שאלה

שלום רב. אני כבר שנתיים לובש ציצית, מניח תפילין ומתפלל בדרך שלי. אני מקשיב באופן קבוע לשיעור תורה וקורא ספרי מוסר רבים. אני לא מתחבר להלכות שולחן ערוך ואיננו רואה אותו כשדבר קדוש וגם לא את התורה למעשה. אני עושה את זה למעשה בשביל הנוחות שלי, לפחות כרגע. התפילה היא מעין מדיטציה עבורי וזה מקנה לי שלווה ונחת רוח וריכוז ועירנות רבה. אני בספק אם אחזור בתשובה אי פעם, ומצד שני, מי יודע? הבעיה היא שגם אם זו עבירה חמורה ורשעות לעשות מה שאני עושה אני, הגעתי לנקודה שאני לא רואה אל עצמי מוותר על הטקסים הללו. למעשה אני משתמש בפלטפורמה של היהדות לשפר את איכות חיי בעולם הזה וממש לא בעולם הבא. אני מרגיש שיצרתי קשר מסויים עם אלוהיים, או הקדוש ברוך, לא כל כך חשובה לי ההגדרה לאור האין סוף שאליו אני חש חיבור. אני אולי מקומיים על פי ההגדרות של היהדות אבל אני מרגיש פיזית טוב יותר! הרבה יותר מאשר בתשובה שהייתי נוטל קולים למשל להתמודד עם קשב וריכוז. אולי זו זו רוח רעה, לא באמת משנה לי כרגע, אבל הרוחניות הזו מטיבה לי בחיים ואני לא מרגיש שום חשש מפני עונשים כנראה משום שאני גם לא באמת מאמין שהתורה נתנה מהשמיים, על אף המסורת וכל ספרים ושיעורי התורה שהקשבתי להם , הדבר לא מתיישב לי על הלב. יתכן שאני גם לא רוצה לשעת מעבר לכך מטעמי נוחות אנוכיים. אני לא נכון להדבר יחייב אותי אלא לקחת רק אל מה שנוח לי, וזה עובד לי לא רע כרגע, ברוך השם. אני לא רואה את עצמי מפסיק את הטקסים הללו כיוון שהם משפרים פלאים את איכות חיי. הם עוזרים לי להתרכז ומביאים לי שלווה, למרות שאני כלל לא רוצה להתחייב ובאמת לעשות תשובה אמיתית. האם אני חוזר בתשובה אני נבל ברשות התורה? ולמה שאפסיק בעצם אם זה עושה לי טוב בין כה וכה ואני לא יקר מהעונש? או שמא זה חלק תקין מחיפוש שאולי כן יאיר בי תובנות אחרות אולי בעתיד? אם אפסיק בכלל, כנראה שגם חתונות הללו לא אגיע. מקווה שהבהרתי את עצמי היטב. אשמח לתשובה. תודה!

תשובה