זיווג שמתעכב ובלבול גדול

שאלה

שלום כבוד הרב ושבוע טוב,

אני בת 23, התחלתי לימודים באוניברסיטה,

מגיעה מבית מסורתי וב"ה התחזקתי יותר בשנתיים האחרונות..עברו עליי שנות ילדות לא פשוטות וגם היום..

הוריי גרושים מאז שאני בת 13 בערך ויצא שאני ליוויתי את אימי בכל התהליך שהיה מאוד לא יפה בלשון המעטה..ואימי עם כל הכבוד אישה לא קלה..בדרישות, בנזיפות..אני נשארת לגור בבית כיום ואין לי ברירה אחרת מבחינה כלכלית ואני גם מעדיפה את זה..

אבל הבעיה שלי היא מבחינת זוגיות..

אמא שלי עם עבר לא פשוט מגברים, גם היום בפרק ב' היא עדיין מחפשת, אחרי מערכות יחסים שמתחילות לא מתחילות וכו'..

היא חינכה אותי לדרוש תמיד מהבן זוג, שיממן אותי, שיקנה לי, שישקיע בי..מתוך מחשבה ואמונה שכשגבר משקיע באישה הוא אוהב אותה יותר..ובאמת אני כן מצפה להשקעה אבל לא בקיצוניות כמו שהיא חינכה אותי..כמובן שהיא מאמינה שאני אשקיע גם אבל פחות.. בקשר הראשון שנמשך שנתיים בן זוגי היה באמת לארג' מאוד מטבעו והשקיע בי ולא דרשתי אלא זה יותר הגיע ממנו כשראה שהמצב הכלכלי שלי הוא באמת לא טוב..אם זה לקנות לי לשלם על יציאות וכו'..אבל כשהקשר נגמר כן הרגשתי שבסך הכל כן יכלתי להשקיע יותר או שהוא ישקיע פחות..בקשר לאחר מכן למדתי לקח והשקעתי יותר אבל עדיין כן ציפיתי מהבן זוג שישקיע..אולי גם פה יכלתי יותר אבל כן למדתי לקח ונתתי מעצמי.. ובמיוחד כשהוא היה עם אמידות מאוד גבוהה..השקעתי בו אולי פחות כלכלית אבל יותר בהרבה תחומים כמו למשל הצ'אנסים בקשר..לו זה מאוד הפריע עד לרמה שהשפיל אותי הרבה בגלל זה..ממש מילים מכוערות והקשר נגמר גם בצורה מאוד מכוערת כי הוא חיפש מישהו מסודרת יותר..וגם בריבים שלא קשורים גירש אותי מהבית שלו, היה בחור מאוד עצבני בריבים ביננו כשהוא התנהג מאוד לא יפה.. אני אומרת תודה על הפרידה אבל אני מרגישה עם רגשות מצפון..שאולי אם הייתי דורשת פחות הוא לא היה מתנהג ככה ועצבני והיינו היום יחד..למרות שהיו לנו גם המון ריבים שחצו גבולות מצידו שלא היו קשורים לפן הכלכלי..ממש גירש אותי מהבית שלו, העיף אותי, איים עליי..אני עם מצפון מהקשר שהסתיים לפני חצי שנה וגם מחפשת סה"כ בחור דתי כמוני, נעים, רוצה רק שיהיה טוב, רוצה קשר לא חומרי יותר מדי, השקעה נכונה ובמידה משני הצדדים שמעידה על אהבה..רוצה להאמין בעצמי להיות מאושרת, מישהו שיהיה המשענת שלי ואני שלו, רוצה להתחתן, להקים בית דתי, נעים..ומרגישה שאין לי מאיפה להכיר.. ניסיתי אתרי הכרויות דתיים ולא מצליחה למצוא..

רוצה גם לא להרגיש מצפון..להאמין שהקשר הקודם היה צריך להיגמר בלי קשר ושהכל מלמעלה ולא שאני אשמה.. ושאני ארגיש נקייה מצפונית למרות שהוא הרבה יותר צריך להרגיש אשם..זה יצא מסורבל..אבל זה כי המצב מסורבל..אני ממש שקועה בעבר ומנסה גם להתקדם לעתיד אבל מרגישה תקועה ושגם אין לי איך להתקדם פרקטית.. מאיפה להכיר כי הסביבה שלי לא דתית..

אשמח לעצה

תודה מראש

תשובה