התרת נדרים

שאלה

שלום כבוד הרב ושבוע טוב,

אני רוצה לשאול שאלה שאולי התשובה שלה תגרום להפגת המתח והמועקה שאני מרגישה.

אני סובלת מהפרעה שנקראת OCD. משמעות הדבר שאני עושה "טקסים" על מנת להפיג חרדה לא רציונאלית.

לדוגמה, אני מרגישה שאני חייבת לגעת בשולחן מספר פעמים מסוים כי אם לא...

(אני לאו דווקא יכולה להצביע מה יקרה, רק מרגישה חרדה עמוקה שניתן להפיג אותה רק באמצעות ה"טקסים"

מתוך הרצון להילחם בחרדה הלא רציונאלית ולהפסיק לעשות טקסים (לעתים אני יכולה למצוא את עצמי עסוקה חצי שעה בלעשות טקס וזה גורם לתסכול רב ועצבות) , מצאתי "שיטה", בה אני נשבעת לא לעשות X שזה טקס מסוים.

לעתים הנוסח השתנה : "אני נשבעת בY לא לעשותX "

או "אני נשבעת לא לעשות X"

או "אני נשבעת לא לעשותX עד עוד שעה, או עד עוד יומיים"

ואם לא יכלתי לעמוד בפני החרדה, הייתי עושה את הטקס שנשבעתי לא לעשות ואומרת אחרי זה "נשבעת שכל השבועות שלי תחלנה מעכשיו" (אחרי שבצעתי את הטקס

יש לציין שאת כל השבועות לא אמרתי בנוכחות אנשים (שהם לא ישמעו כמה פסיכית אני)

ואת רובם אף אמרתי בלב ולא בקול.

(אולי בשל הדברים האלה יתכן ובכלל זה לא נחשב כנדר או שבועה? )

עכשיו.. ראשית כל אני לא זוכרת במה נשבעתי ומה לא, ומה אמרתי שמותר לי לעשות ומה אסור לי.

הבעיה הגדולה היא שיש הרבה דברים שאני נמנעת מלעשות אותם (שיתכן שמעולם לא נשבעתי בהם, אבל הכל כבר התערבב לי) ואני מפחדת לעשותם כדי לא להפר את השבועה.

אני לא יודעת מה לעשות. כי נדרתי כ"כ הרבה נדרים או שבועות (אם הם אכן נחשבים כנדרים או שבועות) ואני לא יודעת איך להתיר את כולם אם בכלל אני לא זוכרת על מה נדרתי! ואם בכלל זה נחשב נדר.

לסיום, שמעתי התרת נדרים ערב ראש השנה ברדיו, שחלה גם על המאזינים.

האם זה מספיק והנדרים והשבועות שלי הותרו וסופסוף אני יכולה להיות רגועה ולהפסיק לפחד לעשות דברים או להימנע מלעשותם ?

שאלה שניה.

למרות שאני נשמעת משוגעת אני בחורה רגילה ובחוץ הכל נראה איתי בסדר.

השאלה השניה היא, כמו שהבנת ההפרעה מתבטאת בהרהורים ותהיות מטרידות במוחי שאין להם כל בסיס או היגיון.

כך שכשהייתי קטנה, חשבתי מה אני מעדיפה, שלי יהיה חתן או לאחותי יהיה חתן. (כאילו ואחת מאיטתנו תישאר בלי, רווקה ) ואמרתי לעצמי שאני מעדיפה שלאחותי יהיה מאשר לי.

ומאז אני מרגישה מקוללת ושבגלל שאמרתי שלאחותי יהיה ולא לי באמת לא יהיה לי. (כוחן של מילים, מחשבות, אולי באמת וויתרתי בתת מודע)

ואכן אני לא מוצאת חתן! ובלי להשתחצן לא חסר לי כלום.

אני פשוט מרגישה מקוללת.

השאלה היא האם יש לזה בסיס?

האם, יכול להיות, שבגלל שזה מה שחשבתי אני אכן קיללתי את עצמי בטעות ? וגרמתי לכך שבאמת לאחותי יהיה חתן ולי לא?

(אגב אחותי באמת כבר התחתנה).

זה יושב לי על הלב ואני באמת רוצה לשמוע חוות דעת מקצועית.

תודה, שבוע טוב, סליחה על החפירה ותבורך על העזרה!!

תשובה