שאלה
שלום רב,
אני ילדה כיבדת שמיעה.
ויש לנו מרכז ששם עושים לנו פעילויות בהתנדבות (לכבדי שמיעה).לי זה ממש ממש טורם ועוזר( גם כי אני רואה עוד אנשים כאלו, כמוני...)
הבעיה היא שכולם חוץ ממני, אחותי ועוד איזה חברה מהיישוב שלנו חילוניים.
הם מתחשבים בקשרות אבל לא בשאר...
מה אני אמורה לעשות בעניין הבנים- בנות, יוצא שלפעמים כן יוצא בטעות לגעת בבנים....(במיוחד בכאלה שבעית השמיעה שלהם היא הבעיה הכי קלה שיש להם).
חברתי מהיישוב עברה בת מצווה אך היא בכלל לא שומרת נגיעה.
אחותי הקטנה עדין לא עברה בת מצווה (למרות שהיא גם שומרת נגיעה) אך היא רגילה להיות בחברה בה יש רק בנות ולכן היא מתנהגת בחוסר צניעות משבע.(מרימה קצת את החצאית במשחקי כדור וכו')
אני לא משחקת במשחקים של ריצות וקפיצות(בעוד שאחותי וחברתי כן)
אני משטטפת רק בפעילויות ובמשחקים שהם לא כוללים כל כך ספורט.
ומבחינתי סבירים להשתתפות.
מה אני יכולה לעשות? גם ככה הם שואלים מלא שאלות על הדתיים(כולל המפעילות שהם לפחות בנות 35) וזה רק מקשה על המצב!
הפעם הם החריכו אותי להשתתף בתחרות של קפיצות. הסברתי להם, אך הם לחצו, כמעט בכיתי....בסוף לא שיחקתי את המשחק...אבל גם כשכול הסביבה לוחצת וגם כשאני בעצמי רוצה את זה (לשחק, למרות שיש בנים)
זה ממש קשה לשמור על גידרי ההלכה! ועוד להוסיף על זה שממש חשוב לי מה אנשים חושבים עליי והם לא הכי מבינים...(הם חושבים שאני איזה חייזר מעולם אחר)
אז אני חוזרת שוב לשאלה: מה אני יכולה לעשות? עד איפה זה הגבול מהבחינה ההלכתית?
אשמח גם לעצות שלך,
תודה רבה על הקדשת זמנך!
תשובה
שלום וברכה
דברייך מרשימים מאוד.
תודה עליהם.
ממש טוב שאת הולכת למקומות האלה.
ובמקומות האלה את יכולה להיות נאמנה לזהות שלך. לעצמיותך.
וזאת בשתי דרכים הפוכות:
ראשונה בהן היא כמובן להקפיד על צניעות. שמירת נגיעה. גם את זכאית להיות בת שהולכת בדרך הנכונה.
שניה בהן, היא לדעת שאם אחרים נוהגים שלא כשורה, או אם לפעמים יש נגיעה שהיא בעלת משמעות טכנית בלבד, לא אלו הדברים שצריכים להפיל את רוחך ואת עצמותך.
תנסי להשתתף בה שאת יכולה; להאיר פנים ולדבר עם כולם כפי שאת יכולה; להגדיר לעצמך מה את עושה ומה את לא עושה - דברים שקשורים במגע לא, אבל השתתפות במשחקים שניתן להשתתף בהם, כי זה חלק בלתי נפרד מהחברה שאת חיה בה - להיות שם.
כל טוב והרבה שמחה