התמודדות אמונית עם בעיות בריאותיות

שלום וברכה

אני מצטער על העיכוב בתשובה. לא את כל הדברים החשובים אני מספיק.

מחלה היא שעבוד. בדיוק כפי שכתבת. לא רק הבעיה הרפואית עצמה, כי אם גם תשומת הלב שהיא מחייבת, העיסוק המתמיד, והתחושה של כליאה בתוך הגוף. על כן, אנו מתפללים ומברכים כי ניגאל מהמחלות, וכי נזכה ברפואה שלמה, ונהיה משוחררים ובני חורין לפרוח הלאה.

מחלה היא גם מכתב. מריבונו של עולם. אלא שהבעיה הקשה שלנו היא העובדה שאנחנו לא יודעים לפענח אותו. חשוב לי להדגיש כי אין בדברים כדי לטעון שמחלה היא בהכרח עונש על דבר מה. מכתב מריבונו של עולם יכול להופיע מאין ספור סיבות, כשהעיקרית שבהן היא העובדה שהבעיה הרפואית קוראת לנו לחלץ מאתנו כוחות שלא הכרנו קודם, או שלא הייתה בנו תנועה פנימית עמוקה כדי להביא אותם לידי ביטוי.

סוגיית "הכל לטובה" התבררה בדבריי כמה פעמים. ראי לדוגמה:

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=38176

http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=116233

https://bit.ly/2XWdfGm

ובעיקר: https://bit.ly/2XWdfGm

בעומק העומקים אפשר שהכל לטובה. אולם, אנו בני אדם, ואנו לא מברכים "הטוב והמיטיב" על דברים רעים שמתחוללים בנו, כי אם "דיין האמת", ומתארים בכאב את מה שעובר עלינו. השאלה היא האם אנחנו נצליח להוליך את הכאב הזה למקום בונה ומפרה.

וזה קשה.

ואף על פי כן, אל תשקעי לתוך החיק החמים והנוח של הייאוש והדיכאון. לא משם תימצא הגאולה. היא תימצא דווקא בחיפוש אחר בניית בית, עבודה וכדו'. במקום בו אנו מניעים את עצמנו לעשות את מה שחיובי ומה שבונה ומפרה.

ההתחזקות אינה יונקת דווקא מספרים. היא יונקת משורשים עמוקים שנמצאים בתוך עצמנו, כשאנו יודעים שמה שיכול להוציא אותנו מהבוץ זה תחילת תהליך בונה כלשהו: בין אם מדובר ביסודות הכי בסיסיים של הקיום – היכולת לקום, להתהלך, לעשות דבר מה, ומשם לעלות למעלה לחיפוש עבודה ומשמעות ועשייה בעולם, ומשם לזוגיות – עם כל המטען הגדול שלמדנו על עצמנו ושנוצר בנו כתוצאה מהכאב.

ובתקווה גדולה שנהיה בני חורין. דווקא בערב הפסח נכון לומר כך.

שיהיה בשמחה גדולה