שאלה
שלום הרב,
בגיטין יש פסוק שלומדים ממנה את תהליך הגירושין "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וכו'".
ידוע לי שקיימת מחלוקת האם חק תוכות מוגדר ככתב אלא שזה לא מעשה כתיבה, או שזה אפילו לא נחשב כתב. לשיטת אלה שאומרים שזה לא מעשה כתיבה, ממילא צריך את שהפסוק שמתייחס לגירושין לכתוב את המילה "וכתב" כדי למעט מקרה שבו אדם לא עשה מעשה כתיבה. השאלה שלי היא למה צריך שהפסוק תבוא ותמעט את זה? הרי ממילא אם הוא לא כתב את זה בפועל ולא עשה מעשה כתיבה, ממילא הוא לא יכול להכניס בזה חלות של לשמה אז ממילא זה פסול. אז למה התורה צריכה לומר לנו במפורש שצריך לעשות מעשה כתיבה?
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על נושאי העיסוק האלה, ועל תלמוד תורה.
אני לא בטוח שהבנתי את השאלה.
אם לא היה פסוק כזה - זה היה מוגדר ככתיבה, ואז זה היה כשר, וניתן היה לעשות זאת "לשמה".
וכשיש פסוק כזה - זה לא מוגדר ככתיבה, ועל כן גם לא ניתן להטמיע בזה את ה"לשמה".
לאמור: אפשרות הטמעת ה"לשמה" תלויה בשאלה האם זו כתיבה או לאוו, ועל כן לא ברור מה בדיוק אתה שואל.
כל טוב