הורים

שאלה

שלום כבוד הרב

אני ילדת אומנה לא חייתי עם הורי מגיל קטן, אבא שלי מכור לסמים והאמא התגרשה והתחתנה עם מישו אחר שלא רצה אותנו אז הרווחה הוציאו אותנו משם, שנים רבות כאב לי על כך ותמיד ציפיתי ורציתי במיוחד שאבי יצא מהסמים שיהיה אכפת לו מהילדים שלו ויגמל , אבל זה לא קרה, כיום אני כבר בגיל 27 שכבר פחות אכפת לי ובמחשבה ובמציאות שלי הוא נטש אותי לגמרי, שנה שעברה הוא היה חולה ועבר כמה ניתוחים ואני סעדתי אותו יום יום לא הייתי בקושי נמצאת עם בעלי ובטח שגם לא עבדתי בגלל זה , ב״ה הוא יצא מכלל סכנה וכיום הוא נמצא במוסד ששם מטפלים בו הוא לוקח תחליף סם כי הוא בנאדם מכור וגם המון המון תרופות שהוא לא מוכן לוותר עליהם…

אך פתאום הוא כל הזמן מתקשר לפעמים גם עשרים פעם ביום בלי הכרה שזה כבר לא נעים וכל שיחה שלו זה עושה לי לא טוב גם אם אני עונה לו פעם ביום, היום כבר קשה לי לסלוח לו כי אני במצב שכבר לא צריכה אותו ואפילו כועסת עליו, והוא בא אלי בתלונות שאני לא מכבדת אותו למרות כל מה שעשיתי בשבילו כשהוא היה חולה ואף אחד לא היה שם בשבילו, הוא לא גידל אותי והיום הוא מצפה שאני יכבד אותו ויהיה לנו יחסי אב ובת ואני כבר לא מרגישה ככה.. הוא קנה לי קצת רהיטים לבית אחרי החתונה והוא כל הזמן מזכיר את זה ומספר לכולם שזה כבר לא נעים, כי בחיים הוא לא היה עוזר לי בכסף או קונה לי דברים,

אני אשמח בבקשה מכבוד הרב לעצה או תובנה מה החיוב שלי האם אני מחויבת להישאר איתו בקשר גם אם זה ממש לא עושה לי טוב ופוגע בי ? במיוחד שהוא בחיים לא אמר סליחה על העבר ומכחיש כל קשר לכך שזאת לא הייתה אשמתו כי הוא בנאדם חולה.. למרות שלכל בנאדם יש בחירה בחיים..

תודה רבה

תשובה