שאלה
שלום לכבוד הרב,
אני נמצא כעת בצומת דרכים מאוד חשובה בחיי והייתי שמח לעצה חיצונית.
אני מתנצל מאוד על אריכות הדברים אך אנסה לתאר את הדברים כהוויתם, ע"מ שתוכל לראות את שני צידי המתרס.
אני בחור בן 19 דתי לאומי מבית, לאחר סיום לימודי התיכון בישיבה תיכונית בירושלים נרשמתי לישיבה גבוהה ע"מ להתחזק וללמוד תורה לשמה טרם הגיוס לצבא.
התחלתיי ללמוד באחת הישיבות המפורסמות והמכובדות בירושליםובאמת עשיתי חיל בלימודי- צביון הישיבה הינו חרדי.
התוכנית הייתה – שנה בישיבה ולאחר מכן גיוס ליחידה חשובה בצה"ל. הורי מאוד תמכו בתוכניתי זו.
אני מאוד נהנה בישיבה, אך לאחר כחצי שנה בישיבה התחילו לדבר איתנו על סוגיית הגיוס וכמה שזה לא כדאי וזו איננה דרכה של תורה.
בהתחלה התנגדתי למשמע הדברים ואמרתי לעצמי שארי שנה אתגייס, אבל ככול שעבר הזמן אני מבין שזו באמת הדרך, ולימוד התורה מתוק מדבש ואיני יכול לעוזבו, וחבל לי על הזמן שאבזבז בצבא- שבמקומו אוכל לשנן סוגיות ולטרוף עוד דפי גמרא.
קיבלתי בליבי שזו הדרך מבחינתי- לשבת וללמוד, וזו התרומה שלי לעם ישראל, וכך דעתו של הרב שלי בישיבה שבהתיעצות עימו הסביר לי את מעלות הלימוד התורה על פני שירות בצבא.
אך הבעייה האמיתי הייתה לספר זאת להורי, שמאוד כעסו והתנגדו בתוקף לכך שלא אתגייס. מבחינתם זהו קו אדום- לפי השקפתם כל אזרח חייב להתגייס ולתרום את חלקו, אני בא ממשפחה שבה כלום שרתו ואף יש בבני משפחתי בעלי דרגות בכירות בצהל.
הורי טוענים שזה פוגע בהם באופן אישי ורמזו לכך שזה יצור קרע מאוד עמוק ביני לבינם, גם אחיי רואים זאת בעיין לא טובה ואומרים שיפה שילוב תורה עם צבא, ודבר לא צריך לבוא על חשבון האחר. אך אני לא בדעתם ועומד איתן בדעתי שדרכי היא דרך התורה (אציין שרק בחודשים האחרונים התגבשה בי השקפה זו ואולי היא בגלל הדיבורים וההפחדות שמשמעים לנו בישיבה על מי שמעז להתגייס).
הוריי גם דואגים לעתידי ורוצים שארכוש מקצוע, על כך אני מוכן לבוא לקרתם וללמוד עוד כמה שנים מקצוע בשעות הערב במסגרת תוכנית שמופעלת בישיבה לאברכים לפני חתונה.
הורי הציעו פשרה- שאעבור לישיבת הסדר שם אוכל להמשיך בלימוד התורה ובשילוב של שירות צבאי- ישיבה שתהא ע"פ השקפת עולמם ושלא מחנכת את בוגריה נגד שירות צבאי. ולאחר מכן אקבל את כל תמיכתם, הן כלכלית והן מנטלית כדי להתעלות בלימוד התורה.
אני מאוד רוצה לרצות את הורי , כואב לי מאוד כי אני יודע שזה נורא מייסר אותם ואני באמת שוקל להתפשר על לימוד התורה שלי וללכת לישיבת הסדר רק בגלל שאני יודע כמה הוריי עושים למעני (הייתי ילד לא קל בגיל ההתבגרות) ואני רוצה להוקיר להם טובה. אך אני חושש להתקרר בצבא ושתכבה בי האש שבוערת כרגע ללמוד התורה.
לסיכום, מה דעתך כבוד הרב האם לעמוד על עקרונותי ולדבוק בלימוד התורה הקדושה שהרי אלו הן השנים שהמוח קולט הכי טוב אך כרוך בסיכוי לניתוק קשרים וריבים עם המשפחה. או ללכת לפשרה שתטיב עם הורי האהובים ואחרי שירות צבאי לא ארוך , כפי הנהוג בהסדר, לחזור ללימוד תורה האהוב עלי.
עד כמה עליי להקריב?
מייחל לעצתך,
ותודה על הסבלנות.
תשובה
שלום וברכה
ראשית – אשריך.
אשריך שאתה מתלבט בין שני דברים טובים. זה המצב שאנו חותרים אליו כל חיינו – להתלבט בין דברים טובים, ולא בין טוב ורע.
האמירה שגיוס אינה דרכה של תורה היא אמירה כפרנית. נוראה. היא מנוגדת למצוות התורה של מלחמת מצווה; היא מנוגדת לחובה המוסרית הכתובה בתורה "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה", והיא מנוגדת לעוד דברים. כואב מאוד שמגלים פנים בתורה שלא כהלכה.
אם הקב"ה היה מצווה ללמוד תורה ולא לעשות שום דבר אחר – היינו לומדים תורה ולא עושים שום דבר אחר. כיוון שהקב"ה לא כך ציווה בתורתו אלא ציווה לבנות סוכה למרות ביטול התורה, להשיב אבדה למרות ביטול התורה, ובכלל – "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון" איני מבין כיצד ניתן לומר שבגלל מצוות תלמוד תורה אין אנו חייבים במצוות אחרות. קרא בעצמך את דבריך בהמשך המכתב, וראה שפרנסה מותר על חשבון תלמוד תורה (סדרי ערב), אבל להגן בגופך על עם ישראל בשעה שאחרים מגינים עליך – לא ??!!
הדבר אינו שולל את העובדה שאפשר שהמדינה תחליט שחלק מהאנשים שלה יעשו דברים אחרים מאשר שרות בצבא, ואנו מוצאים זאת בקיומו של השרות הלאומי או בשחרור מסוים של תלמידי ישיבה, אולם זה כיוון אחר של מחשבה. ביסוד המצווה – אתה מצווה לשרת בצבא, וזהו פגם דתי ופגם מוסרי להשתמט מכך.
ביחס להורים:
אם אנו בוחנים מבחינה הלכתית ישירה – ההורים אינם צד בעניין. מצוות כיבוד אב ואם אינה מחייבת ציות להורים (ראה: https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4267) , ואם אמנם החובה ההלכתית הייתה לא ללכת לצבא – היינו פועלים לאור הכלל של "איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותיי תשמורו".
בד בבד, ישנה חשיבות מרובה שלא לקרוע את המשפחה, ולכן גם אם היית אכן פטור משרות צבאי היה מומלץ לא ללכת ישירות נגד ההורים, ולא לעמוד מולם על עקרונות, אלא להגיע לפשרה. אולם כל זה על בסיס ההנחה המוטעית שאתה רשאי לא לקיים את המצווה התורתית והמוסרית לשרת בצבא.
כל טוב