האם כל האנושות אגואיסטית?

שלום יקרה.

את מעלה סוגיה שהולכת איתנו בכל שלבי החיים – למה אנחנו עושים טוב בעולם ואולי למה אנחנו עושים כל דבר הרי כל דבר נעשה מרצון להיטיב לעולם. נכון שבמבט החיצוני אנחנו עושים טוב כדי להיטיב עם עצמנו מבחינות שונות ואפילו כמו שכתבת כדי להיות נאהבים על ה'. אבל אני רוצה להציע התבוננות נוספת על המציאות.

מטרת הבריאה היא להיטיב לבני אדם, כל מה שאלוקים ברא ובורא בעולם נועד להיטיב לנו. כמו שאנחנו יודעים אלוקים במהותו הוא רק נותן לנו ולא מקבל מאיתנו כלום, כי הוא לא צריך כלום. לעומתו, אנחנו נבראנו במהותנו עם הרצון לקבל. זהו טבע האדם. לא סתם אנחנו נולדים עם ידיים סגורות. ומכיוון שתפקידנו בעולם הוא להידמות לאלוקים, עבודת חיינו היא להפוך את הרצון לקבל לרצון לתת. התורה והמצוות ניתנו לנו כדי לסייע לנו במהפך הזה. חשוב לזכור שזהו מהפך עצום, לשנות את הטבע שלנו, זה לא דבר של מה בכך. עבודת חיים.

במשימה הזו יש דרגות. הרצון לקבל לא יכול להפוך בן רגע לרצון לתת. ניתנו לנו כל כך הרבה מצוות שיזכו אותנו ויהפכו אותנו לאנשים נותנים. יש שלבים בהפיכת הרצון לקבל לרצון לתת. ואולי אלו השלבים שאת מדברת עליהם בשאלתך. השלבים האלה יביאו אותנו לנתינה הטהורה.

בואי נסביר. יש עניין לקיים מצוות גם מעמדה נפשית שלא לשמה, כלומר לא לשם שמיים בלבד, כדי שמתוך זה נגיע לקיום לשמה. כך גם בנתינה, יש ערך לתת גם אם כוונתי היא לפאר את שמי או להרגיש טוב עם עצמי, כי מהנתינה הזו אני יכולה לעלות ולתת מתוך רצון להוסיף טוב בעולם. מעבר לכך, משום שהטבע שלנו הבסיסי הוא לקבל, חשוב לחנך את עצמנו לתת גם אם מדובר בנתינה לא טהורה. אם נרגיל את עצמנו לתת, יהיה לנו יותר קל להגיע לנתינה טהורה שכן אם לא, נצטרך בכלל להתחיל להרגיל את עצמנו לתת לאחרים ולא רק לעבוד על כוונת הנתינה.

למעשה, אם אנחנו נתקלים ברצון (מניע) לתת שאינו מזוקק וטהור, לא נכון לפסול אותו אלא דווקא לחבק אותו, לממש אותו ולנסות לבדוק אם לצד הרצון הזה קיים רצון עמוק שמניע אותי לנתינה. לאחר שמוצאים כדאי לרומם אותו ולהזכיר לעצמנו אותו כל הזמן וכך הוא יהיה רצוננו העיקרי.

עלי מעלה מעלה וכל מעשייך יהיו לשם שמיים.

מוזמנת לשאול עוד בנושא ובכל נושא אחר באתר.

כל טוב, רינת.