האם המוסר המבוסס על ערכי ההומניזם של ימנו עומד בסתירה עם העמדה ההלכתית

שלום רפאל

השאלה בה אתה עוסק מחייבת לימוד של חודשים ושנים. היא אחת השאלות המורכבות ביותר בעולמה של תורה, שעולה כבר בתורה שבכתב עצמה. פעמים מזומנות אנו מוצאים את גיבורי המקרא טוענים טענות מוסריות אנושיות בפני הקב"ה ("האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" ?; "הגוי גם צדיק תהרוג" ?; "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", ועוד עשרות מקומות), וכבר שם עולה השאלה כיצד אפשר לקבל טיעונים מעין אלה. השאלה מתגברת מכוח העובדה שהקב"ה אינו נוזף בטוענים, ואינו אומר "שתוק כך עלתה במחשבה לפני", ויש דרכי הנהגה א-לוהיות רבות בנושאים אלה.

כאמור, זה נושא רחב ומסובך מאוד. ניתן לומר כי בנקודת המוצא של הדיון – בוודאי שמתגלות סתירות, ואפילו סתירות ראשוניות רבות, בין הגזירה הא-לוהית ובין מה שמקובל בדורות שונים שהוא העמדה המוסרית. אפילו את ברית המילה ניתן להציג בתור סתירה ראשונית שכזו. השאלה אפוא אינה האם סתירה כזו עלולה להופיע, אלא מה אנו עושים כשהיא מתרחשת.

נקודת המוצא החד משמעית היא שאנו עושים את רצון ד'. במקום בו המצווה היא חד משמעית וברורה – אין עצה ואין תבונה ואין חכמה נגד ד', ואנו עושים את מה שהקב"ה אמר. ברם, הסתירה הזו גורמת לנו פעמים רבות לברר האמנם מה שחשבנו במחשבה הראשונית – הוא אכן מה שריבונו של עולם ציווה; האם ישנן דרכי פרשנות המגשרות בין שני הקטבים, ושחייבים ללכת דווקא בהן; האם ניתן מבחינה מעשית לא לעמת בין זה לזה, אלא לנסות לאחוז בזה וגם מזה לא להניח את ידינו וכדו'.

על כן, בשאלות מעין אלה שהצבת – אנו מנסים לפני כל דבר אחר לא להגיע להכרעה הזו: לעשות כל מאמץ להציל עוד ועוד, גם את היהודי וגם את הגויים; להפעיל כלים הלכתיים נוספים כמו דרכי שלום ותיקון העולם; וכדו'. לא זו בלבד, אלא שגם קידוש השם וחילולו הם חלק מהדיון, ואם תרצה תקרא את http://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4150. אלו הדרכים שלימדו אותנו הפוסקים לאורך הדורות, ואנחנו מנסים ללכת בהן.

כל טוב