שאלה
שלום, לא נעים לי לשאול את השאלה הזאת. אבל אני מרגישה שאני ממש חייבת פשוט אני מרגישה ש 30 שנה אני רק סובלת. אני יודעת שאולי זו הכללה מוגזמת אבל בסך הכללי זה מרגיש לי שאין לי בשביל מה לחיות באמת!
אני מתמודדת עם דיכאון וחרדות וכמה שיצאתי לדייטים שום דבר הולך לי. אני מרגישה שגם אם אני אהיה הכי דתיה שבעולם זה לא יעזור לי כי סליחה שאני אומרת את זה אני מרגישה ש ששמים מוציאים את הנשמה בכפית.
וגם שהייתי הכי בסדר והייתי במדרשה זה לא עזר לי לא באמת הצלחתי להתקדם בחיים אני מרגיש כל מה שאני נוגעת בו נהרס. בכלל כאילו כואב לי כואב לי כל הזמן בלב מה שאני לא עושה...
לפעמים פשוט בא לי להתאבד אבל אני יודעת שגם למעלה אני אסבול אז כאילו אני סובלת גם פה וגם שם אני אסבול.. וגם מרגיש לי שגם כרגע במצב הנוכחי שלי אם אני אמות אפילו מוות טבעי אני אסבול שם אני לא רוצה לסבול נמאס לי כבר לסבול
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הסבל שלך מורגש בכל מילה. כואב לקרוא את הדברים שלך.
השמים לא מחלקים את הסבל האנושי באופן שווה בין כולם - - - אין לנו מושג לפי מה מחליטים מי יקבל פחות ומי יותר.
אנחנו בארץ. אין לנו ברירה, אלא לפעול בתוך המציאות של הכאב והסבל. עלינו להקל על הסבל אצל כל סובל, לכאוב את כאבו וגם לחפש דרכים להקל על יסוריו.
נראה מדבריך שנותר לך מעט מאוד כוח לשאת את הסבל - זה מובן לחלוטין במציאות שלך.
אני סבור שתמיכה רגשית היא מענה נכון ומועיל בעת הזאת. ממליץ לך לפנות לטיפול רגשי שיעניק לך תמיכה וכלים לצאת מהקשיים והסבל שלך.
מתפלל עבורך לשלום ושלווה, והשקט ובטח.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם