שאלה
דברים אלו נכתבים לעילוי נשמת ששת מליוני יהודים-
אנשים, נשים וילדים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם ימ"ש.
בחיל וברעדה, אני ניגשת לכתוב על היום הנורא הזה, יום השואה והגבורה.
בסיומה של ספירת מידת הגבורה בספירת העומר, ובסמוך לשבת פרשת "שמיני", אני מנסה
לשאוב מהמציאות את המילים לכתוב על התקופה הזו.
אפשר לומר ששאלת השאלות בעניין השואה הנה "איפה היה אלוקים בשואה?", אין לי מענה לשאלה הזו, אך יש אולי עניין שכדאי לנסות לברר יחד בעניין הזה.
בפרשה האחרונה קראנו על האירוע המרגש של השראת שכינת ה´ לראשונה במשכן.
לראשונה שאהרן משמש ככהן גדול, הקרבת הקורבנות הראשונה- הכל כל כך טרי ומשמח,
והנה דווקא במעמד הזה, שני בני אהרן נספים באש ה´ ואהרן מקבל על עצמו את תגובת השתיקה.
תגובת ה´ למקרה הזה, בניגוד לאהרן, הנה גלויה ונאמרת "ויאמר משה אל אהרן, הוא אשר דיבר ה´ לאמור בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד". במילים פשוטות אומר ה´ -על ידי מי שקרוב אלי, שמי מתקדש, ובכך נעשה כבוד לה´ בעם ישראל כולו.
אך אם נרצה לקשר בין המקרה הקשה הזה של שני בני אהרן, לרצח העם ההמוני שהתרחש בשואה, ננסה להתעכב מעט על דברי הכתוב ולא נמהר למה אמר אלא לעצם העניין-
"הוא אשר [דבר ה´] ", העיקר פה הוא שגם זה הוא דיבור ה´-
"כי המעשה הנורא ההוא בעצמו הוא הדיבור האלוקי, אשר בו ידבר אל עמו ואל חסידיו" (על פי ר´ יצחק עראמה, בעל "העקדת יצחק").
כלומר, גם הדברים הקשים האלו הם דיבור של ה´, [אז איפה היה ה´? בשואה].
הוא היה שם, הוא דיבר אלינו.
נכון דיבור קשה, לא ברור לגמרי מה נאמר לנו שם, אבל נאמר.
וכן גם אלו הדברים השייכים להנהגת ה´ בעולם.
בהקשר הזה, אולי נכון גם להביט לתגובת אהרן וללמוד ממנה, לפעמים התגובה הנכונה ביותר היא לשתוק. לא לחשוב שלכל דבר נוכל לתת מענה של הגיון אנושי ולפתור את תעלומות החיים.
וזהי גם מידת הגבורה שסיימנו בספירת העומר, גבורה שאינה כח פיזי אלא יכולת שליטה עצמית, היכולת לעצור את עצמי ואת כוחותיי, להתגבר ולא לגבור.
שה´ יזכה אותנו להיות חסרי מילים אל מול מעשיו הטובים עם ברואיו,
מעיין וחברים מקשיבים