שאלה
שלום כבוד הרב.
כתוב בגמרא שני אמרות שלכאורה נראות סותרות זו את זו.
מחד כתוב (נדרים ל"ח.): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וְחָכָם וְעָנָיו".
ומחד כתוב (שבת צ"ב.): "דְּאָמַר מָר: אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה".
מדוע באחד כתוב שהתנאי האחרון הוא גדר "עניו", ואילו בשני כתוב גדר "בעל קומה"? האם זה אותו הדבר? ואם זה לא אותו הדבר, מה באמת צריך אדם לדעת שיגיע למעלה שכזו, בעל קומה או עניו?
אשמח לשמוע דעתך,
בברכה,
גילעד
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
בשעה שאנו מוצאים מקורות שאינם עולים בקנה אחד - יכולות להיות לכך סיבות שונות. אפשרות אחת היא שאכן מדובר בזהות - ״בעל קומה״ הוא הוא העניו, שכן זו הקומה המידתית המשמעותית ביותר. אכן, לא נראה שזה ההסבר כאן.
אפשרות שניה היא שמדובר במחלוקת - רבי יוחנן רואה תנאי הכרחי להשראת שכינה בענווה, ואילו הדובר בגמרא בשבת רואה דווקא את הקומה הגבוהה כתנאי הזה.
ואפשרות שלישית היא שהמושג השראת שכינה הוא בעל גוונים שונים: יש גוון של השראת שכינה של ״ואני את דכא״ שהוא הקשור בענווה, ויש השראת שכינה של עוצמה וחיזוק, שהוא הקשור בבעל קומה.
ומה נראה לך מביניהם ?
כל טוב וחג שמח