בחירה חופשית

שלום וברכה

לא יודעים.

זו צריכה להיות נקודת המוצא שלנו בשאלה הקשה והמורכבת של החיים.

אנו עומדים בפני אין סוף מצבים בחיים בו הדברים לא ידועים לנו.

ואנו נמצאים במצבי ספק, ומחפשים כלים להתנהל בתוך הספק, על אף שוודאי לנו שלא נוכל לקבל את ההכרעות במצבי וודאי.

ומה עושים במצבי ספק ?

נקודת המוצא המוצעת היא שהנטייה הפנימית שלנו היא ה"מוחזק", לאמור: נקודת המוצא של ההחלטה שלנו.

נקודת המוצא אינה בהכרח נקודת סיום, ואפשר שהיא תשתנה לאורך הדיון - מיד נראה כיצד - אולם קודם כל כדאי לקבוע נקודת מוצא, שהיא האינטואיציה שלנו והנטייה שלנו.

ואז,

להפעיל את הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר: לבחון האמנם יש לנו ראיות טובות מספיק כדי לסטות מנקודת המוצא הזו. אם כן - צריך לשנות אותה. למשל, אם חושפים שמדובר בעצלות ולא באינטואיציה, או בדבר שמזיק מאוד לאחרים ולא בבחירה פנימית עמוקה, וכדו'.

ואם אין ראיות מספיק חזקות - מכריעים לאור האינטואיציה הפנימית, ומרגע זה והלאה משנים לחלוטין את השאלה: לא מהי הדרך הנכונה ללכת בה (שהלוא אנו עלולים להסתבך בשאלה זו עד סוף חיינו, ולעולם לא לקבל תשובה), אלא כיצד למצות את המקסימום הראוי מתוך הדרך שבחרנו בה.

זה מביא אותנו למקומות הרבה יותר טובים.

וכמובן, נכון מאוד להתפלל קודם ההכרעה, שישלח ד' לנו את ההארה הפנימית להכרעות אלו.

האם הדברים ברורים ? האם הם מהווים תשובה לשאלה ?

כל טוב