קשה לי לעבוד בצוות, אני הכי מוצלח לבד - מה עושים?

שלום וברכה,

קודם כל אני חייב לומר שזה ממש נפלא ומשמח לקבל שאלה ממישהו שרוצה להשתפר ולקדם את המידות שלו. זה כיף לקרוא את המילים שלך שבעצם אומרות "אני רוצה להיות טוב יותר".

אתה מתאר מצב מעניין. מצד אחד אתה מודע לכישרונות שלך. אני לא מכיר אותך אבל מאמין לך שאתה מוכשר. האם זה בסדר להיות מודע למה שאני טוב בו? לדעתי ממש כן. חוסר המודעות למה שאני טוב בו זה קצת כמו לשכוח מי אני. הבאה לידי ביטוי של כישרונות ותכונות טובות היא מימוש עצמי וביצוע השליחות שהקב"ה נתן לי. אז עד כאן אנחנו בסדר.

אבל בכל זאת אתה אומר שמשהו לא כל כך מסתדר. שאתה מרגיש שאתה נסחף מעבר למימוש העצמי הבריא לסוג של ביטול של האחרים. ופה אני רוצה להציע לך נקודת מבט, שאם תתמיד בה, תוכל אולי לאזן קצת את הדברים.

אז אמרנו שאתה מוכשר, ושזה נהדר. אך חשוב לזכור שעל כל מה שאנחנו יודעים, על כל מה שאנחנו מבינים יש אין סוף של ידע, ויכולות שאין לנו. אפילו את המוח שלנו עצמנו אנחנו לא מצליחים להבין או אפילו להפעיל במאה אחוז. אז מצד אחד יש בנו עולם מופלא של ידע ויצירתיות, ומצד שני אנחנו עדיין לא יודעים כלום. אם שומרים על האיזון המחשבתי הזה, אפשר להגיע לענווה בריאה. מצד אחד אני מופלא, הקב"ה ברא אותי עם שכל ויכולות מדהימים. מצד שני אני לא הכול, אני לא יודע הכול.

עכשיו, אני יודע מה תשאל. "אולי יש ידע שאין לי, או שאפילו יש אנשים הרבה יותר מוכשרים ממני, אבל מה לעשות שמי שסובב אותי, בדרך כלל פחות חכם ממני". אז קודם כל אני לא יודע. יכול להיות שאם היינו עושים מבחן לכל הכיתה שלך, היינו רואים שאתה במאת יוצא דופן. אבל גם אז, זה לא אומר שנגזר עליך לחיות בתחושת עליונות. אסביר מדוע.

בעבר הגישה המדעית הייתה שיש דרך אחת למדוד אינטליגנציה - IQ. מבחני האי-קיו מודדים סל מצומצם של יכולות שכליות שלפיהן מדרגים את הנבחנים. אך כיום הגישה הרווחת היא שיש סוגים רבים של אינטליגנציה. גם התלמיד הכי גרוע שטוב רק בכדורגל, נהנה מאינטליגנציה מרחבית ותנועתית ברמה גבוהה. כן, אני יודע שזה נשמע לך כמו איזה פרס ניחומים אבל זו האמת. כל תחום בחיים שאנו בולטים בו דורש מאתנו כישרון ייחודי שאנו מביאים לידי ביטוי.

אז למה אני מביא לך פה מחקרים מדעיים? מה שאני מנסה להגיד זה שיש כל כך הרבה סוגים של חכמה וכישרון בעולם, ולא יכול להיות שאתה הכי טוב בכולם, ובטוח שיש לך הרבה חברים שטובים ממך במשהו. ולכן בוודאי שיש לך מה ללמוד מהם ושתמיד הם יוכלו לעזור לך במשהו.

ולסיום, אני חייב להגיד. שגם אם הפנמת את כל מה שכתבתי. והגעת למקום שבו אתה יודע להעריך את האחר. זה בסדר לפעמים לרצות לעבוד או להיות לבד. יש אנשים, שבלי שום קשר לגאווה, אוהבים את השקט שלהם כשהם עובדים, ככה הם מוציאים מעצמם יותר. כל עוד זה לא הופך להיות קיצוני. בעיניי זה ממש טבעי.

וכמובן שצריך לשאול את עצמך שוב, האם זה לא מגיע רק מהתחושה שאחרים פחות טובים. כי אז, כפי שהסברתי זה יגרום לך להפסיד את מה שיש להם להציע. ויש להם הרבה.

הרבה בהצלחה,

אסף - צוות חברים מקשיבים