שאלה
שלום. אימי חולת סרטן סופני. הרופאים העריכו שתחיה כ- 3 חודשים. עברו כבר חודשיים וחצי. המצב שלה לא טוב אבל יציב פחות או יותר. אני קיבלתי אישור ממקום העבודה ונמצאת איתה כבר חודשיים ומטפלת בה. אני משלבת עבודה עם טיפול באמא.
אני מאד מפחדת.
מפחדת שלא תסבול, מפחדת מהתדרדרות, מפחדת מהגסיסה, מפחדת מהמוות, מפחדת מהחיים אחרי מותה.
מתפללת המון לאלהים בדרכי שלי החילונית אבל עם המון אמונה.
איך מתכוננים לרגע כזה?
תשובה
שלום וברכה
לפני כל דבר אחר - נתפלל ביחד ונברך כי הקב״ה ייטיב עם אמך.
בשנים האחרונות נוסדה מערכת שלמה של מקצועיות בתחום ה״לווי הרוחני״. בדרך כלל הלווי הרוחני הוא לווי של חולה, אבל מה שאת מתארת מלמד היטב כי גם אלה שסובבים אותו ראויים ללווי כזה, ולסיוע בשעת מצוקה.
אם יש בידך למצוא מלווה רוחנית - זה ייטיב עמך מאוד. אם תרצי שאסייע - אשמח.
הפחדים שלנו מפני המוות מובנים מאוד. בד בבד, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו ומהחיים שלנו. זהו שלב בחיים, שבו אנו עצמנו הופכים לנזקקים, לסובלים, לנאבקים על הנשימה, לחוששים מאוד מפני הלוא-נודע. מה שאת חשה אפוא הוא כל כך ברור וכל כך טבעי.
כאן גם המקור הבסיסי לשאיבת העוצמה מתוך המציאות הזו.
משעה שמכירים שאלה החיים, ובד בבד זה מי שאנחנו מול החיים, אנו מטמיעים בעצמנו את ההכרה שהרבה מאוד תלוי בנקודת המבט שלנו. אפשר שכשתראי את עצמך מלווה של אמך לקראת פרידתה מן העולם, ועושה עימה חסד גדול בכך שהתפנית להיות איתה ולהעניק לה את מה שאת מסוגלת לתת לה בשעה קריטית זו - תוכלי להמיר את הפחד למקור אמונה, ואת החששות למנוע פנימי של סיוע ושל עזרה.
ובדרך זו, הפחדים ימשיכו ללוות אותך, אבל תתלווה להם הארה מאירה גדולה מאוד מצידך.
וזו זכות גדולה מאוד.
כל טוב