שאלה
אני יושבת ושואלת עם עצמי אחרי שבדיוק לפני מספר רגעים ראיתי כתבה על אישה שכמעט איבדה את חייה ובנס קיבלה אותם בחזרה, איך מעריכים חיים, איך אשפר בכלל להבין מה קיבלנו כדי להעריך. אני לא מבינה מה הקב"ה נתן לי ואיזה כח יש לחיים שקיבלתי אז איך אוכל בכלל להעריך אותם לפני שאני מבינה. ברוב הסיטואצעות אנשים מדברים בדיעבד משום שהם חוו דבר טרגי אבל אני באה ממקום שהחיים מתנהלים כרגיל ברוך השם ומפה אני רוצה להבין איך דווקא שלכאורה הכל נורא רגיל, איך מעריכים. אני יכולה להגיד על עצמי שקשה לי עם תפילות ואני פחות מתחברת לתפילה כאמצעי לתקשר עם השם או להגיד לו תודה דרך תפילה, אני כן אוהבת מאוד לדבר איתו לפני שאני הולכת לישון וכותבת מכתבים ככה שזה עוזר לי להביע את הרגשות שלי ולשתף את הקב"ה במה שעובר עלי וכמובן להגיד לו תודה על הכל. אבל האם זה מספיק?? מה לגבי מעשים, כיבוד הורים?? האם זו גם דרך להעריך חיים? ואם כן, איך? מעשים זה דבר שהכי קשה לי. אני לא חזקה בדת קשה לי ולפעמים אני גם לא רוצה לעשות מה שאומרים אז איך אוכל באמת להעריך במעשים אם אני לא שם.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך,
שאלתך חשובה והדרך לכך היא קודם כל הכרת הטוב.
מתוך הכרת הטוב לומדים להעריך גם את ההורים שהביאו אותנו לעולם הזה וגידלו אותנו , ולעולם נהיה אסירי תודה להם על כך.
מתוך כך אדם מגיע להכרת הטוב בבורא עולם ומעריך את מתנתו - את החיים והבריאות והכשרונות שנתן לנו. אני חושב שדרכך, לפני השינה, זו דרך טובה ביותר לכך.
הדבר הנוסף הוא הסתכלות על סופיות החיים ולהבין שהטוב יסתיים ואז מה חשוב לנו שיסכם לנו את החיים , האם כמה שעות ישנו או כמה אוכל אכלנו או שנרצה שסיכום חיינו יהיו מעשים טובים ודברים טובים שעשינו. ראיה זו מובילה לניצול הזמן המועט שלנו בעולם הזה כדי לעשות דברים חיוביים, זה חלק מהערכת החיים.
בברכה
דוד לוי 098987548