שאלה
שלום הרב,
בזמן האחרון אני מתקשה לראות את רחמי ה׳ בעולם. קורים אסונות על ימין ועל שמאל, ומרגיש שהעולם פשוט קורס. כאילו ה׳ התייאש כבר ולא אכפת לו מאיתנו.
כל בוקר כשאני מתפללת קשה לי כשאני אומרת פסוקים כמו ״האל האב הרחמן״, ״חנון ורחום ה ערך אפיים ורב חסד״ ״ שומר נפשות חסידיו ומיד רשעים מצילם״ ועוד. אני פשוט לא מרגישה שום חסד או רחמים כרגע. אנשים וילדים מתים! הממשלה מתפרקת! העם מפולג! ודברים רעים רק ממשיכים לקרות. בין אם זה הקורונה, מלחמה או כל מיני אסונות למיניהם, גם ברובד הלאומי ועולמי וגם ברובד האישי שלי. אני מרגישה שלה׳ פשוט לא אכפת ממני ועברתי הרבה דברים קשים בחיים, אני לא אתחיל לפרט אבל לא היה קל בכלל. ואני לפעמים תוהה לעצמי למה ה׳ לא עוזר לי?
כמובן שאני סתם בן אדם ומה אני כבר יודעת על ה׳ והתכניות שלו, ואני לא באמת יודעת מה טוב ומה רע. אבל בסוף בגלל שאני בן אדם, טבעי שקשה לי ואני לא יודעת איך לשנות את ההסתכלות שלי בחיים.
כל הנושא הזה ממש מערער לי את האמונה והמצב רק מתדרדר. אשמח ממש לעזרה.
תודה מראש
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
מה עשו גדולי המקרא כשכאב להם ? כשהם חשו כי הקב"ה התייאש ולא איכפת לו מאתנו ?
הם לא הדחיקו; הם לא הכחישו; הם לא התעלמו מכך.
את זה בדיוק הם פרשו בפני ריבונו של עולם.
את המצוקות שלהם; את הכאבים שלהם; את התחושה שיש חילול השם בדבר; את הרגשת המצורה הקשה.
הם כמובן גם לא שכחו לפתוח את דבריהם בדברי שבח והודיה על מה שגמל ה' עמנו עד כה.
וכך הם היו אנשי אמת בפני ריבונו של עולם.
הדבר נכון בשעה שעוסקים בנושאים לאומיים. הכאב קיים. אותו אומרים בפני ריבונו של עולם, ולא מתעלמים גם מכל הטוב אשר עמנו.
ובעיקר בנושאים הפרטיים והאישיים.
אנחנו לא עושים את החשבונות של הקב"ה. את זה הוא עושה בלעדנו, והרבה הרבה הרבה יותר טוב מאתנו. אנחנו רק מדברים בתפילה אליו על כך , ומבקשים ממנו כי יאיר את פניו אלינו, בשעה שקשה לנו מאוד.
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".
תבורכי בדברים טובים.
האם אני יכול לפתוח את שערים ?
כל טוב