איך לדבר על הבן הצעיר על קשרים זוגיים בגיל ההתבגרות?

שלום רויטל.

הרצון של צעירים וצעירות בקשר זוגי, במיוחד בגיל צעיר, יכול לייצר הרבה שאלות ותהיות גם אצלם - וגם אצלכם ההורים. זה חלק מאוד טבעי מתהליך ההתבגרות, החיבור לרגשות, למיניות, ולחתירה לעצמאות ולעמידה ברשות עצמם, לאחר יציאה מהחסות של ההורים. כלומר, הקשר עם אותה בחורה לא נובע רק מהחיבור המסוים בין שניהם, אלא גם מהרצון של שניהם לבחון את היכולת שלהם לקבל החלטות משמעותיות לבדם, בלי להיות תלויים בהסכמה או הרשות של ההורים. אפשר לקרוא לזה "מרד", ואפשר לקרוא לזה "יציאה מהקן". ולכן הניסיון לבחון את הדברים אך ורק באופן "רציונלי" - כנראה נידון לכישלון מראש. זה לא אומר שלא כדאי לעשות את זה בכלל, אבל כן להיות מודעים לכך שלא הכל מבוסס על שיקולים רציונליים. לא הבחירה בבת הזוג, ולא עצם הרצון להיות עם בת זוג, ואולי אפילו כזאת שלא ממש מוצאת חן בעיני ההורים.

אז מה כן אפשר לעשות?

1. לדבר על הכל

לפעמים הורים "נזכרים" לדבר עם הילדים - כשהם (ההורים) צריכים מהם משהו. לך לסדר את החדר, בוא לשטוף את הכלים, קח סוודר כשאתה יוצא החוצה. זה טבעי, אבל אפשר לייצר תקשורת יותר הדדית ויותר מעצימה, כזאת שתשפר את מאזן האמון ביניכם, ולא רק תשמר את "מאזן האימה" של המשמעת.

שווה לקיים זמן איכות קבוע עם הבן שלכם. לדבר איתו לא רק על מה שהוא "צריך" לעשות, אלא להתעניין באופן כללי מה עובר עליו, מה משמח אותו, מה מעיק עליו, על מה הוא חולם, וגם איך הוא חושב שאתם יכולים לעזור ולתמוך בו. כשיהיה ביניכם דיבור שוטף ורציף, גם העמדה שלכם בנושאים ספציפית תוכל להישמע טוב יותר.

2. לשאול ולא להגיד

לא תמיד יש להורים (או לאנשים בכלל) את היכולת לשאול שאלות תמימות, שאין מאחוריהן כוונה תחילה להוביל את השיחה לאיזו נקודה או מסקנה. שווה לפתח את המיומנות הזאת, כי היא יכולה לפתוח דלתות למקומות מעניינים. נכון שקשה להשעות את התפיסה או הדעה שלנו. היא ממש מתפרצת ללא שליטה החוצה לפעמים... אבל שווה לנסות פשוט לשאול: מה דעתך על הקשר הזה? מה אתה אוהב ומעריך בחברה שלך? מה היית רוצה שיקרה בהמשך עם הקשר? וכן הלאה. ואחרי שאתם מקבלים תשובה - לא חייבים להגיב ולהגיד מיד מה אתם חושבים עליה. אפשר פשוט להגיד "מעניין", "אוקי", "הממ". כך אתם משדרים לו שלא באתם להכריע או לשפוט את הדעות או העמדות שלו. זה גם מאפשר לכם לשקול את הדברים, ולא להגיב באופן רגשי מהמותן. אגב, גם כשילדים שואלים אותנו מה אנחנו חושבים על משהו, או האם אנחנו מרשים להם משהו, לא חייבים להגיב מיד. יש משהו הרבה יותר שקול ומתחשב ורציני בלקחת קצת זמן למחשבה, מאשר לתת תשובה מיידית (שבינינו, בואו נודה, תהיה בדרך כלל "בשום אופן לא!"). וזאת גם באמת הזדמנות עבורכם: לחשוב, להתייעץ, לגבש החלטה וגם את הדרך הטובה ביותר למסור אותה לילד.

3. להביע דעה - ולהיות זמינים

לפעמים אנחנו מרגישים שמרגע שנתנו את חוות הדעת שלנו לגבי נושא מסוים, מחובתנו לרחף סביב הילד המעורב בעניין, עד שההכרעה שלנו תקבל ביטוי מוחשי בשטח. להציק, לחקור, לנזוף, לאיים, ולסחוט רגשית. החוכמה הגדולה והאפקטיבית הרבה יותר היא לעשות בדיוק את ההיפך: להביע עמדה, להציע תמיכה - וכפי שאומרת סופר נני: "ולהתרחק". לתת לו מרחב לפעול בעצמו. כי כפי שאמרנו, מעבר לקבל ההחלטות עצמה, להרבה מאוד מתבגרים לא חשובה רק התוצאה, אלא גם הדרך. הם רוצים להגיע אליה בעצמם. עם כמה שפחות פיקוח, עם כמה שפחות עזרה. באופן עצמאי. ולנו כהורים יש את הכלים להיות איתם, אבל גם לתת להם תחושה של יכולת ועצמאות.

מוזמנים מאוד להמשיך לעדכן ולדבר איתנו, בשאלה חדשה כאן באתר, במוקד הטלפוני (מומלץ!) בכוכבית 8298, וכן בווטסאפ במספר 052-468-3927. נשמח לדבר איתכם ולחשוב יחד איתכם על הדרכים הטובות ביותר לתמוך בבן הצעיר כשהוא מתבגר, מקבל החלטות, ועדיין - גם אם הוא לא אומר את זה - מסתמך מאוד על הבסיס היציב שאתם מספקים לו.

בהצלחה,

אוהד שקלים

מנהל מוקד חברים מקשיבים - OU ישראל