שאלה
שלום לרב,
אני בת 31, נמצאת זו הפעם הרביעית בחיי בזוגיות רצינית (בת חצי שנה). ברוב מערכות היחסים שהיו לי, נכנסתי לקשר עם ספקות כבדים, שזה לא באמת מתאים, וגררתי אותם לאורך תקופות ארוכות עד לפרידה הבלתי נמנעת.
את הקשר הזה התחלתי ממקום אחר. תחושה ברורה ופשוטה שהנה, הגיע מה שייחלתי לו. בלי יכולת לשים על זה את האצבע אלא פשוט, כך. ושמחנו יחד מאוד. למרות זאת, כמה חודשים לתוך הקשר החלו לנקר בי הספקות המוכרים לי כל כך - אולי לא? ואם לא יהיה טוב? ואם כבר לא מספיק טוב? איך יודעים בכלל? וכל זאת אחרי שחשבתי שאני כבר יודעת. ומתוך הבלבול, עוד בלבול - אולי לא באמת הרגשתי שמצאתי אלא רק הכנתי את הקרקע לספקות שעכשיו? כדי שיהיה קשה יותר להתחרט? ועוד ועוד מחשבות מעגליות. מה שהחל כספק קטן במערכת יחסים טובה, הולך וצובר נפח במחשבותיי ואני לא יודעת האם אני "הורסת" לעצמי מרוב פחד והרגל - או שמא פשוט לאט לאט מבינה שגם הפעם זה לא מתאים.
איך בכלל יודעים? על איזה אינטואיציה להסתמך - זו שעכשיו או זו הראשונה? ואם על הראשונה - האם ניתן להשאיר את הספקות מאחור? מובן שאין כאן שאלה של ממש, בעיקר רציתי להעלות את הדברים על הכתב ואשמח לקרוא כל דבר שתוכל לומר בנושא.
שבת שלום ותודה רבה.
תשובה
שלום וברכה
אני מבקש לחזק אותך בנקודה בה את נמצאת.
את עומדת בפני הכרעה על יציאה למסע ארוך אל הלוא-נודע.
ולעולם, כאשר עומדים בפני הלוא-נודע, לא יודעים בוודאות.
אין לנו דרך אחרת אלא להכריע במצב ספק.
ולדעת היטב גם את האפשרויות הנפתחות, גם את האפשרויות ליפול.
קראי את דברייך שלך עצמך -
את בעצמך יודעת היטב את התשובה.
שאפילו ברמה התיאורטית - לעולם לא תהיה לך וודאות.
ומה שצריך הוא את הנכונות לקפוץ לים, לבקוע אותו, להסתכן - וכל זה בשל האופק הנפלא של המסע עצמו, ושל היעד אליו אפשר להגיע ביחד.
שקפי בעצמך את דברייך - את יודעת היטב שההכרעה שלך אינה נוגעת לבחור זה או אחר, אלא להחלטה שלך מול עצמך: האם את מוכנה לצאת למסע גם עם אפשרות שהוא לא יצליח, או שאת תישאר ספונה מאחורי המחסה שאת בונה לעצמך, וממנו לא תצאי כדי למנוע כל פגיעה אפשרית.
האם השיקוף הזה נכון ? האם הוא עוזר ?
כל טוב ושבת שלום