אתם מבקשים, הם מתעלמים. אתם מבקשים שוב, הם מתווכחים. אתם מסדרים בעצמכם ועד מחרת בבוקר זה שוב כאוס מושלם. אם זה נשמע מוכר, כנראה שהבעיה אינה בילד ואינה בחינוך אלא בכך שהחדר פשוט לא מאפשר לו לסדר. חדר שמאורגן נכון, בגובה הנכון ועם המקומות הנכונים, הופך סדר מ"מטלה" ל"ברירת מחדל". הנה חמישה שינויים שבאמת עושים את ההבדל.
1. הכל בגובה העיניים שלהם - לא שלכם
הטעות הנפוצה ביותר: מדפים ווו וסלים שמותאמים לגובה מבוגר. הילד מסתכל על החדר שלו ורואה תקרה ועוד תקרה, ולמטה , ערימה על הרצפה. הורידו את כל האחסון לגובה הידיים שלהם. מדף בגובה 80-90 ס"מ, וווים ליד הדלת שהם יכולים להגיע אליהם, ארגז פתוח ברמת הרצפה לצעצועים שאוהבים לזרוק והסדר יתחיל לקרות מעצמו.
2. פחות קטגוריות, יותר ארגזים גדולים ופתוחים
"צעצועים כאן, לגו שם, ספרים בצד, קלמר מעל" . מערכת ארגון שנראית הגיונית לנו, נהיית מורכבת מדי עבור ילד. כשהכל דורש מחשבה, שום דבר לא חוזר למקומו. הפתרון הפשוט: מספר מצומצם של ארגזים גדולים, פתוחים, ברורים. ארגז אחד לכל הדברים הקטנים, ארגז לבגדי ספורט, ארגז לספרים. ללא מכסים, ללא תיוג מורכב - הפשטות מנצחת.
3. ארון בגדים שהם יכולים לנהל לבד
כמה זמן בבוקר הולך על "איפה הגרביים", "הג'ינס מהכביסה" ו"לא מוצא את החולצה"? הקדישו מגירה אחת או מדף אחד, ורק אחד, לבגדי יום-יום: תחתונים, גרביים, חולצות. לא צריך לקפל בצורה מושלמת, צריך שיהיה נגיש. ילד שיודע בדיוק איפה הדברים שלו מגיע לגן או לבית הספר בשקט, ובדרך גם לומד להכניס את מה שלקח בחזרה.
4. מקום קבוע לתיק - ליד הדלת, תמיד
אחד הגורמים הגדולים לכאוס בחדר הילדים הוא התיק שנזרק על הרצפה בכניסה ונשאר שם עד לפנות ערב. פתרון: וו אחד, ליד דלת החדר, בגובה הילד ולא בתוך הארון. הנגישות עושה את ההבדל. כשיש מקום ברור ונגיש, גם ילד בן שש מחזיר את התיק למקומו מבלי שצריך להזכיר לו.
5. "פינת הורדה" קטנה ליד המיטה
יש ילדים שמגיעים לישון עם כמה דברים ביד: ספר, בובה אהובה, כוס מים, אולי משהו שמצא בגינה. בלי מקום מוגדר, הכל מגיע למיטה ומשם לרצפה. פינת הורדה פשוטה - מדף קטן, סל, אפילו קופסת עץ ממש ליד המיטה, פותרת את הבעיה. הילד לומד שיש מקום לדברים שהוא אוהב לשמור קרוב, ואפשר לישון בסדר.