בפסק דין שניתן בשנת 2025 (פורסם ב"הדין והדיין" 69) קבע בית הדין לחייב בעל בגט לאשתו, וזאת לאחר שנגזרו עליו אחת עשרה שנות מאסר בגין מעשים פליליים, בין השאר אינוס הבת הקטינה של אשתו מנישואיה הקודמים. לכאורה פסק הדין משקף את ההבנה שמעשיו הקשים של הבעל הם עילה לחיובו בגט. אולם להלן אני מבקשת לטעון שעל מנת להבין את מצבן של נשים ואת מעמדן בנישואין יש לעיין וללמוד היטב את פסקי הדין הניתנים בנושא גירושין. דילוג על תוכן פסק הדין ומבט רק לעבר התוצאה עשוי להטעות לגבי עמדות הדיינים ותפיסת עולמם בנושא נישואין ומעמדן של נשים.
האונס לא היה עילה לגירושין
פסק דין זה מעלה שאלות קשות,שכן הדיינים אינם מעלים כלל את האפשרות שמעשיו הפליליים והמחרידים של הבעל כלפי בת אשתו הם עילה לגירושין. הסיבה לכך היא שמעשים מגונים ואונס כלפי צד שלישי אינם מהווים פגיעה של הבעל באשתו, ואינם מופיעים במקורות כסיבה המצדיקה לחייב אותו בגט. מעשים של הבעל כלפי מי שאינה אשתו הינם חסרי משמעות מבחינת קידום התביעה של האישה לגט.
התפתלות הלכתית: הנימוק היצירתי של הדיינים
אם כן, על בסיס איזו עילה חייבו הדיינים את הבעל בגט?הדיינים אוריאל לביא (אבה"ד), דוד מלכא וחיים וידאל העלו טענה יצירתית. לדבריהם: הבעל, בהיותו אסיר בכלא, אינו יכול לקיים את חובותיו הבסיסיים כלפי אשתו - מזונות ועונה. ומאחר שהוא גרם לעצמו (בגלל מעשיו הפליליים) להיות מנוע מקיום החובות שלו כלפיה, ניתן לחייבו ואף לכפותו לגט.
בפסק הדין מעלים הדיינים את השאלה האם תשלומי הביטוח הלאומי מטעם המדינה לאישה מנטרלים את חובתו של הבעל במזונות אשתו, ולפיכך אולי אין כאן עילה לגירושין של אי תשלום מזונות. הם מתרצים שהביטוח הלאומי אינו שליח של הבעל, אלא הוא פועל על פי חוק, ועל כן האישה במקרה זה היא כניזונת מצדקה ולא מבעלה. לפיכך מתברר כי הבעל אכן אינו מקיים את חובתו הבסיסית כלפי אשתו למזונות וראוי לחייבו על כך בגט.
עוד מקשים הדיינים בעניין חובת הבעל בעונה שאולי אין לראות בבעל כמי שמונע מאשתו עונה, שכן יש אפשרות שהאסיר יתייחד עם אשתו בבית הסוהר? את הטענה הזאת דוחים הדיינים משום שזכות התייחדות האסיר עם אשתו אינה תלויה רק בבעל אלא היא מותנית בהמלצת ועדת אלימות במשפחה ו/או המלצת הוועדה לגילוי עריות וכן באישור מפקד בית הסוהר. על כך מוסיפים הדיינים כי התייחדות מסוג זה כרוכה בהיעדר פרטיות, והיא נעשית בדרך המסיבה לאישה ביזוי. לפיכך חוזרים הדיינים וקובעים שהבעל אכן מונע מן האישה "עונה" וניתן לחייבו על כך בגט.
מעשה האונס אשר הוכח בבית המשפט אינו מהווה, אפוא,עילה לחיוב הבעל בגט. על מנת לחייבו בגט נדרשו הדיינים להתפתל בטיעונים למדניים ולמצוא סיבות צדדיות שאינן רלבנטיות כלל. יצוין שהאישה כמובן לא מעוניינת כלל ביחסי אישות ובתשלום מזונות אלא רק בשחרור מבעלה הפושע והפוגע.
המחיר הכבד של נשים בנישואין
פסק הדין הנדון משקף את מצבן הקשה של נשים בנישואין ואת מעמדן. השורה התחתונה שלו היא חיוב גט במקרה קשה וחמור שכל בר-דעת מבין שהוא מחייב גירושין מהירים. והנה מתברר שגם במקרה כזה של חיוב גט המובן מאליו, האישה שמבקשת להשתחרר מהנישואין כלואה ותלויה ברצון הבעל שיואיל להסכים לתת לה גט, וגם מעשים קשים, כגון אונס, אינם מהווים עילה לשחררה. בל נטעה - גם במקרים שנפסק על ידי בית הדין שהגבר חייב לתת גט לאשתו, וגם במקרים בהם הבעל יוכנס למאסר על סירובו, הוא עדיין יכול לשלול את חרותה ולמנוע ממנה כל אפשרות לזוגיות חדשה ולהבאת ילדים לעולם.
רבקה לוביץ היא עמיתת מחקר במכון הרטמן ולשעבר טוענת רבנית ב"מרכז צדק לנשים".