מי הוציא את הזבל הפעם? מי בישל בשבוע שעבר, ומי קם אל התינוק בלילה? כמעט בכל זוגיות יש רגעים שבהם מתחיל להתנהל בראש פנקס קטן של נתינה וקבלה. מחקר שערכו פארק, ג'ונסון, גורדון ואימפט ופורסם בכתב העת Personality and Social Psychology Bulletin, בדק 7,293 זוגות בגרמניה במשך 13 שנה, על בסיס נתוני pairfam. החוקרים מצאו שבממוצע הציפייה להחזר ישיר של עזרה והערכה בין בני זוג נחלשת עם השנים, ושאצל מי שהציפייה הזאת ירדה לאט יותר, שביעות הרצון מהקשר ירדה בצורה חדה יותר.
האם אני עושה את זה מתוך רצון, או כי יש לי ציפייה לקבל
היועצת הזוגית, בת חן וייל, מסבירה שזה קורה אצל הרבה זוגות. לדבריה, הדרך לצאת מזה היא לא להתחשבן כל הזמן עם בן הזוג, אלא להתחשבן עם עצמנו. "במקום להיות עסוקה כל הזמן בשאלה כמה הוא נתן, כמה אני נתתי ומי חייב למי, אני יכולה לשאול את עצמי: למה אני נותנת את מה שאני נותנת? האם אני עושה את זה מתוך בחירה ורצון, או כי יש לי ציפייה לקבל משהו בתמורה?"
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
המשמעות, היא להפסיק להשתמש במה שבן הזוג נתן או לא נתן כדי לקבוע כמה אנחנו צריכות לתת. "אני נותנת כי זה מה שאני חושבת שנכון לעשות, וכי אני רוצה לתת, וכי זו האישה שאני רוצה להיות, ולא מתוך רצון שהאחר יהיה חייב לי." ואם בכל זאת מרגישים שהעניין חד צדדי, עדיף לדבר על זה ולא לצבור נקודות בשקט. לבקש ישירות, "אפשר שתיקח את הבוקר של יום חמישי?", זה בטוח יהיה יעיל יותר מלחכות שהחשבון יתאזן לבד.