הבעיה המסוכנת היא לא מה שארז איסקוב אמר, אלא מה שהוא לא אמר

בבית "האח הגדול", אחד הבתים הכי מצולמים בארץ, נשמע לאחרונה משפט שגרם לי - כמו להרבה נשים וגברים - לעצור הכול ולהקשיב שוב. ארז איסקוב, באינטראקציה שנראתה לכאורה קלילה, פלט אמירה כלפי שירז: "היא חומר טוב, רק צריך לדעת לסדר אותה".

זו לא פליטת פה ולא הומור

משפט אחד, אבל הוא לא עומד לבד. זו לא פליטת פה ולא הומור. זה ביטוי לעולם פנימי של גבר שמחזיק בתפיסה מעוותת של יחסי כוח. זה שיח שמעיד על גישה רגשית, זוגית וחברתית שיש לה מחיר כבד מאוד: היא מרחיקה קרבה, משאירה את האישה בתפקיד של אובייקט, ומגדירה זוגיות כמאבק של שליטה במקום שותפות.

מה שראינו הוא הרבה מעבר לסיטואציה טלוויזיונית. זה שיקוף חי למה שמתחולל אצל זוגות רבים שאני מלווה: גברים שמשתמשים בציניות, בגיחוך וב"חברמניות" כדי למסך פחדים עמוקים ממחויבות, קִרבה, חשיפה רגשית. הדרך הכי קלה לברוח מאינטימיות היא להפוך אותה לבדיחה. להפוך את האישה למישהי שצריך "לסדר". לא להבין אותה, לא לפגוש אותה אלא להנדס אותה לצרכים שלך. זהו דפוס נפוץ מאוד של גברים שנראים כאילו הם מנהיגים, בטוחים וכריזמטיים, אבל בפועל מתקשים מאוד להכיל רגש הדדי ומחפשים להישאר בשליטה רגשית דרך זלזול וערפול.

מזית רפמן נדב צילום: פרטי

מה אנחנו כצופים קולטים מתחת לפני השטח?

• שאינטליגנציה רגשית זה לא גברי.

• שנשים הן פאזל שצריך לפתור, לא נפש שצריך לפגוש.

• שכבוד הדדי הוא המלצה, לא תנאי.

• שגבר שנמשך מקבל אישור אוטומטי להתבטא בכל דרך שנוחה לו.

ולמה זה מסוכן? כי שיח כזה מנרמל תפיסה מעוותת של זוגיות. זה משדר לדור שלם, כולל נערים ונערות צעירים שצופים בתוכנית, שזוגיות היא משחק מוחות, מאבק סמוי, תחרות של מי חזק יותר. במקום ללמד תקשורת, זה מחנך להתחכמות. במקום לייצר קרבה, זה יוצר חשדנות. המשפטים האלה נשמעים בבית, בזוגיות, בשיחות על דייטים, בהתייעצות עם חברות. וכשהם באים מדמות ציבורית הם מקבלים חותמת לגיטימציה.

אז מה כן?

זוגיות בריאה בנויה על כנות, תקשורת פתוחה, ויכולת להוריד את ההגנות בלי לפחד לאבד שליטה. גבר שמכבד אישה לא "מסדר אותה", הוא לומד אותה. הוא מקשיב, מתכוונן, לוקח אחריות על המילים שלו. גבר שלא יודע לדבר עם אישה בכבוד לא צריך זוגיות. הוא צריך קודם כל להיכנס לדיאלוג פנימי עם עצמו.

הבעיה האמיתית בהתנהלות של ארז איסקוב היא לא רק מה שהוא אמר, אלא מה שלא נאמר: לא הייתה עצירה, לא הייתה הכוונה, לא נשמעה התנגדות. השיח עבר בשקט, בחיוך, כעוד רגע בידורי. וזו בדיוק הסכנה. כשהשתקה של כבוד הופכת לבדיחה, כולנו מפסידים. וזו קריאה פתוחה לכל גבר בבית האח הגדול ומחוצה לו: תבדקו איך אתם מדברים. תבדקו מה מסתתר מאחורי הציניות. ותשאלו את עצמכם האם אתם מוכנים לזוגיות אמיתית, או שאתם רק מנסים לסדר את הצד השני כדי שיתאים לכם.

הכותבת היא יועצת זוגית