"עכשיו כשמרים התגייסה היא מכירה ראשי תיבות ומבינה את השפה שלי"

אם הייתם שואלים את מרים ליפשיץ לפני קצת יותר משנה אם היא תלבש מדים, היא כנראה הייתה צוחקת. אחרי הכול, היא כבר סיימה מזמן שנתיים של שירות לאומי - מסלול שהיה מלא בהתלבטויות כשהייתה נערה דתייה. "באולפנה שלי גיוס פשוט לא היה על הפרק", היא נזכרת, "בתוך תוכי רציתי להתגייס, אבל זה לא הרגיש אפשרי. אני זוכרת את הרגע שהצהרתי שאני דתייה, וידעתי שזהו, ויתרתי על הגיוס".

היום ליפשיץ היא חלק מתכנית מיוחדת שנקראת "גיוס שלב ב'", תכנית המאפשרת לנשים מעל גיל גיוס, עם מקצועות רלוונטיים, להצטרף לשירות המילואים בצה"ל בתהליך גיוס מקוצר. "אחרי שבעה באוקטובר הבנתי שאני לא יכולה להישאר מהצד", היא מספרת, "מגיסתי שמעתי על חברה שהתגייסה אחרי שירות לאומי. התחלתי לברר, ומשם הדרך למדים הייתה קצרה".

"הרעיון מאחורי התכנית פשוט, אבל מבריק", מסבירה ליפשיץ, "לתת לנשים עם מקצועות מבוקשים כמו רפואה, עבודה סוציאלית או טכנולוגיה מסלול מקוצר לשירות מילואים. יש צו ראשון, טירונות קצרצרה (שבועיים או חודש, תלוי במחזור), ואחר כך שיבוץ ביחידות שונות. כעובדת סוציאלית, התגייסתי לתפקיד קב"נית. זו הייתה ממש זכות בשבילי. התקופה הזאת כל כך מאתגרת, והיכולת לעזור לחיילים ולהיות שם בשבילם היא לא פחות מהגשמת חלום".

"מרים מבינה יותר את השפה שלי עכשיו"

גם מתניה, בעלה של מרים, הוא איש מילואים ותיק. מבחינתו העובדה שהשניים חולקים עכשיו את אותו עולם היא לגמרי יתרון. "מרים מבינה יותר את השפה שלי עכשיו", הוא צוחק, "היא מכירה ראשי תיבות, יודעת מה זה להיות בכוננות. חוץ מזה, זה שם אותה במקום של עשייה, וזה כל כך טוב לה, לנו ולמדינה". ליפשיץ מצידה רואה זאת כשותפות טבעית: "בתקופה כזאת, שבה אנשי מילואים נושאים על הכתפיים עוד ועוד ימים, הרגשנו שגם אנחנו יכולים לתת. אז למה לא?".

מרים ליפשיץ בלשכת הגיוס צילום: פרטי

הסיפור של מרים ליפשיץ הוא לא רק סיפור על שירות מילואים, הוא סיפור על הגשמת חלומות ישנים. "בגיל 18 ויתרתי על זה, אבל זה תמיד ישב לי בלב", היא אומרת. עכשיו, כשצה"ל זקוק לכל כוח אדם אפשרי, היא הצליחה להגשים את מה שנשאר בגדר חלום במשך שנים. "הלוואי שזה יעודד עוד אנשים לקחת חלק", היא מייחלת, "יש מקום לכולם, והתרומה הזאת שווה הכול".

"העובדה שאנחנו ביחד בזה מקלה עלינו לעבור את התקופה"

כשאני שואל את ליפשיץ על התחושות שליוו אותה ברגע הגיוס, היא משיבה בהתלהבות. "קודם כל התרגשות גדולה, לגמרי הגשמת חלום", היא משחזרת, "ותחושה טובה להיות חלק ממה שקורה לעם ולמדינה בתקופה הזאת. מלווה גם בחששות איך זה יהיה, אבל בעיקר התרגשות".

מתניה ומרים ליפשיץ גרים ביסוד המעלה בצפון, אזור שהפך למטווח ומסוכן במהלך המלחמה. "בתחילת המלחמה, בגלל חוסר הוודאות סביב המילואים של מתניה והמצב הביטחוני בצפון, לא גרנו למשך כמה חודשים בבית. בסוף הסבב הראשון חזרנו הביתה ומאז אנחנו בפינג פונג - מילואים, עבודה... הרבה שגרה אין בתקופה הזאת, אבל כמו כל אנשי המילואים. דווקא אצלנו, שזה ביחד, זה מקל לעבור את זה ולאט לאט להתגמש אל מול המציאות".

לסיום, את ממליצה לבנות להתגייס לתכנית הזאת?

"לגמרי, חד משמעית", ליפשיץ לא מהססת. "לקחת חלק בתקופה הזאת, לעשות דברים משמעותיים. אני אישית קב"נית וליוויתי חטיבת מילואים בלחימה בצפון. לצערי, היו אירועים קשים של אובדן והזכות להיות שם וללוות את הלוחמים בהתמודדות היא זכות גדולה".