רבים הם תפקידי הכהן הגדול – ובכולם הוא פועל כשליח העם בעבודת המקדש היומיומית, כאיש אחד בלב אחד. בגדיו, המתוארים בפרשה, צועקים את השליחות הזו – כתזכורת לכך שהוא מייצג את כלל עם ישראל.
בגדי הכהן הגדול כסמל לאחדות
האפוד, המופיע ראשון, מכיל 2 כותפות – שעל כל אחת מהן אבן שוהם, עליה כתובים שישה משמותיהם של שבטי ישראל, וביחד – 12 השבטים על כתפי הכהן הגדול שנושא את משקל העם.
אחריו מתואר החושן. גם הוא מכיל את 12 שמות השבטים, אך הפעם כל שבט מקבל ביטוי בייחודיותו: לכל שבט אבן מיוחדת בפני עצמה ושונה מרעותה. לא מספיק שהכהן הגדול נושא את עם ישראל כעם אחד – הוא מייצג גם את השוני והייחודיות של כל שבט בעם.
בתיאור המעיל כבר נרד מרמת השבט לרמת הפרט. בשולי המעיל מחוברים פעמונים ורימונים. הפעמון והרימון מבטאים שני סוגים של אנשים: גם אלו הבולטים בחברה (המשמיעים את קולם כמו הפעמון) וגם הענווים והצנועים (הרימונים) – שניהם נחוצים בעבודת ה'.
ולבסוף – ציץ הזהב. סרט, על מצחו של הכהן הגדול, המכיל את הכתובת "קדש לה'". לבגד זה יש תפקיד אקטיבי – הוא מאפשר לכפר על המביאים קורבנות בטומאה, כדי שכל מי שמגיע להקריב קורבן לה' יוכל לעשות זאת בלי יוצא מן הכלל – גם המדקדקים וגם אלו שלא.
מזבח הקטורת
על מזבח הזהב המתואר בסוף הפרשה – מוקטרת פעמיים ביום, הקטורת. הקטורת כוללת 11 סממנים שונים, כאשר לכל אחד מהם ריח ייחודי ולחלקם אף ריח לא נעים. במסכת כריתות ו', ב' אנחנו מוצאים הסבר: עם ישראל מורכב ממגוון רב של אנשים, גם פושעים וחוטאים, ורק ביחד ניתן להגיע לשלמות ולהישגים לאומיים ("תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית").
דוגמא בולטת במקרא היא השימוש בקטורת בפרשת קורח: למרות הניסיון לפלג את העם וליצור מריבה, קרע ושסע – מגיע אהרון ומשתמש בקטורת כדי לעבור בין בני ישראל ולעצור את המגפה שהתחילה בעקבות המחלוקת, וכך מזכיר – תהיו מאוחדים, כל "ריחות" העם.
בנוסף, הקרבת 11 סממנים פעמיים ביום משמעותה – הקרבת 22 סממנים – כמספר אותיות האלף-בית. הקטרת הקטורת באה להזכיר לנו שרק על ידי שימוש בכל הגוונים, בכל אותיות הבריאה, מגיעים לשלמות אמיתית.
פרשת תצווה זועקת אחדות
עם כן, הפרשה מתחילה בתיאור בגדי הכוהן הגדול שכול כולם מייצגים אחדות בעם (ולא אחידות – כפי שראינו בחושן למשל), ורק לאחר שנציג העם מבין ומפנים, גם בבגדיו, את שליחותו כנציג עם ישראל המאוחד – הוא יכול לבצע פעולה המייצגת אף היא אחדות – הקטרת הקטורת.
הקטורת, המוקרבת על מזבח הזהב, גם היא – כמו הכהן הגדול – מסמלת את האחדות והייחודיות בעם
ישראל, ולכן מתואר מזבח הקטורת בסוף פרשתנו (ולא ביחד עם שאר כלי המשכן בפרשה הקודמת), רק לאחר שהאחדות והייחודיות באו לידי ביטוי בשליח של העם.
שבת זכור – מלך ישראל נלחם בעמלק
בהפטרה השבת, שבת זכור, מסופר על מלחמת שאול בעמלק. לפני המלחמה נאמר על שאול "ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם..." - רק לאחר ששאול ליכד סביבו את העם, עם אחד ומלוכד – אפשר לממש את ציווי מחיית עמלק.
כאן המקום להזכיר עוד נקודה של אחדות בין אחים – יהודה ובנימין. יהודה – שבט המלוכה, ממנו היינו מצפים כי יצא המלך הראשון של ישראל. ובכל זאת, אנו רואים ששאול משבט בנימין. כחלק ממסע המלכתו של שאול – הוא פוגש שני אנשים המגיעים מקבר רחל (אימו של בנימין) הנמצא בנחלת יהודה. צאצא בנימין מקבל גיבוי משבט יהודה עבור המלוכה – וכך נגלה בפנינו אהבת ישראל המלאה – שלמרות הציפייה למלך משבט יהודה, מבינים את הצורך בלכידות הממלכה ומקבלים מלך מבנימין.
אותו מלך, שנלחם בעמלק, הוא צאצא לשבט היחיד שלא השתחווה לעשיו – שבט בנימין, ואין מתאים ממנו להוביל את המלחמה הלאומית והזקופה בעמלק (נכדו של עשיו).
צדיק, כבר איחדת היום?
בתקופות רבות קמה זעקה בעם ישראל: בואו נהיה מאוחדים! אבל לא זכורה לי תקופה כמו זו, שמכל עבר הקריאה הזו נשמעת. ארגונים, עמותות ופרויקטים רבים עוסקים בהפצת האחדות (ולא אחידות!). אם עוד לא יצא לכם לקחת חלק בתנועה הלאומית – אין זמן מתאים יותר מפרשת "תצווה".