בפרשתנו אנו קוראים על מצוות נתינת "ראשית הגז" לכהן: "וראשית גז צאנך תתן לו" (יח, ד), ומכאן, שכל הגוזז צאנו, חייב לתת מן הגיזה מתנה לכהן. התורה זיכתה לכהן מתנה זו, כדי שהכהן יוכל להשתמש בצמר שמקבל לצורך עשיית בגדים ללבושו.
חכמינו קבעו מהו השיעור של ראשית הגז ומתי חייבים במצווה זו: ראשית הגז נותנים מכבשים דווקא, בין זכרים ובין נקבות. אם יש לאדם חמש כבשים בשעת גזיזה, הוא מתחייב בראשית הגז, בתנאי שיוכל להוציא מכל כבש 240 גרם צמר מלובן (=מכובס, שהרי הצמר שגוזזים מן הצאן מלוכלך ומטונף); וכיוון שבתהליך הליבון פוחתת כמות הצמר בכחצי, צריך שיהא לכבש צמר במשקל 480 גרם.
לכהן נותנים כ-200 גרם צמר, כך שיישאר לכהן לאחר ניקוי וכיבוס הצמר 100 גרם צמר, וזהו השיעור בו יכול הכהן לעשות לו בגד קטן, כגון: אבנט (=חגורה) לעבודתו בבית המקדש.
חיוב ראשית הגז הוא דווקא בסוג צמר רך שראוי לעשות ממנו בגדים.
הגז: בדרך כלל גוזזים לאחר תום עונת הגשמים, כשמזג האוויר נעשה חם ויציב, כלומר משנכנס חודש מאי. בעבר היו משתמשים בכלים שונים הדומים למספריים; כיום ישנה מכונת-גז חשמלית.
הצמר: ככל שקוטר השערה (של הצמר) קטן יותר - היא עדינה יותר. את מידת העדינות של הצמר אפשר להעריך ע"פ מספר הסלסולים: ככל שהצמר גס יותר - הוא פחות מסולסל. צמר גס מתאים להכנת שטיחים, כסויים למיטות, מפות לשולחן ושמיכות. צמר עדין מתאים להכנת בגדים ואריגים עדינים.
משקל הגיזה משתנה בין הגזעים השונים של הכבשים ובין הזכרים והנקבות, ונע אצל הנקבות בין 2 ק"ג ל-6.8 ק"ג ואצל הזכרים בין 2.5 ק"ג ל-10 ק"ג. בישראל יש רק גזע כבשים מקומי יחיד, והוא גזע אואסי. משקל הגיזה של כבשה מבוגרת נע בין 2 ל-3 ק"ג ושל הכבש בין 2.5 ל-3.5 ק"ג.
הגיזה מכילה, מלבד סיבי הצמר ושומן הצמר, גם כל מיני לכלוך (זבל, אבק, חול, חלקי צמחיה מהמרעה ומהמספוא). לכן כמות הצמר הנקי פחותה בצורה משמעותית ממשקל הצמר הגולמי.
גז ללא גזיזה (מתוך: "מדע פופולרי" גליון 1/99): מדענים אוסטרלים המציאו, לראשונה בעולם, תהליך של גז ללא גזיזה. השיטה משתמשת בחלבון טבעי שגורם לכבשים להשיל מעליהן את הצמר בעצמן.
הכבשים מקבלות זריקה אחת של החלבון, ואח"כ מולבשת עליהן "רשת שיער". החלבון גורם לנתק טבעי בסיבי הצמר. שבוע לאחר ההזרקה משילה הכבשה את כל הצמר שלה בבת אחת לתוך הרשת – ממש כאילו הסירה את מעילה.
שיטה זו, נוסתה כבר על יותר מ-15,000 כבשים, ביניהן עדר ב"ניו סאות' ווילס" שבאוסטרליה, שטופל מידי שנה במשך שבע שנים, מבלי שנצפה נזק כלשהו לכבשים עצמן. יום אחד לאחר הטיפול חוזרת רמת החלבון של הכבשה למצבה הנורמלי, וצמר חדש מתחיל לצמוח על גופה.
שיטה זו מפחיתה את השוני באורך בין סיבי הצמר ומגדילה את התפוקה. כמו כן, שיטה זו מקטינה את הלחץ על העובדים. במהלך עונת הגז עשוי גוזז לגזוז עד 500 כבשים ביום. גם גוזזים מיומנים מתעייפים, דבר שעלול לגרום לפגמים בצמר או לפציעת הכבשים .