כאשר אנו מתבוננים בתחילת הפרשה, נראה לנו לכאורה כי ברורה הסיבה מדוע בחר הקב"ה להציל את נח ממימי המבול, שהרי מעיד לנו הכתוב: "ונח איש צדיק תמים היה בדורותיו" ואם כן נראית ברורה סיבת הצלתו. וזאת כיון שהיה צדיק אל מול שאר בני דורו, הרי שלכן הצילו הקב"ה.
"אין זו הפעם הראשונה שהתורה מזכירה את שמו של נח"
אולם עיון מעמיק יותר, מראה לנו שישנה בעייתיות בהבנה זו. שהרי אומר לנו רש"י על הפסוק הראשון: "הואיל והזכירו סיפר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה. וקשה הדבר, מדוע דווקא כאן אומר זאת רש"י, והרי אין זו הפעם הראשונה שהתורה מזכירה את שמו של נח, שהרי שמו של נח מופיע לראשונה כבר כמה פעמים בפרשת בראשית מאז לידתו וגם בסוף פרשת בראשית, כאשר אומרת לנו התורה "ונח מצא חן בעיני ד'" ואם כן מדוע לא אמר זאת רש"י שם?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
אם כן כנראה שישנו הבדל בין שתי הפעמים, שמצריך כעת להזכיר שבחו כאשר מזכירה התורה את שמו, ולכן צריך רש"י להאיר עינינו באומרו שהואיל והזכירו סיפר בשבחו מה שלא היה נצרך בפעם הקודמת ששמו הוזכר.
אם כן כפי שאמרנו בפשטות כאשר אנו קוראים את פרשת נח אנו מבינים: שהסיבה שנח ניצל ממימי המבול היא משום שהיה צדיק לכן הקב"ה הצילו ושהסיבה שבקש ד' ממנו שיעשה תיבה היא בשביל שינצל.
אולם עיון במדרש יראה לנו שהמדרש ראה את הדברים אחרת: בבראשית רבא לא, ט מובא: "קינים תעשה את התיבה - אמר ר' יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע אף אתה תיבתך מטהרתך". וא"כ לתיבה לפי ראיה זו של המדרש ישנו תפקיד נוסף, והוא לטהר את נח מחטאיו, כפי שמקווה מטהר את הטמאים.
הטרוניה על נוח - "לא התפלל על בני דורו שינצלו"
אבל לכאורה איזה עוונות היו לנח? והרי נח איש צדיק תמים היה? ואמנם מוסבר בזהר אילו נקודות חולשה היו לנח: "בא וראה מה בין משה לשאר בני העולם. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה "ועתה הניחה לי וגו'"- מיד אמר משה וכי אעזוב דינן של ישראל בגללי כמו שעשה נח שמכיון שאמר לו הקב"ה שיצילנו בתיבה לא ביקש רחמים על העולם ונהרגו ולכן נקראו מי המבול על שמו כמו שנאמר 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ' (פסוק שמופיע בהפטרת פרשתנו) ". א"כ רואים אנו מהזוהר שהטרוניה על נח היא על כך שלא התפלל על בני דורו שינצלו. (וזאת למרות שלכאורה נראה שאין תועלת באנשים העוברים על רצון ד', ולמה ישארו בחיים" האם לא מוטב שימותו ולא ימשיכו להכעיס את ד'?
ונראה כי הטענות כלפי נח היו על שלא קירב אותם בחייו להכניסם תחת כנפי השכינה כמו שאברהם אבינו עשה בדורו, וכפי שניסה לעשות משה עם הערב רב. וכך אכן מסביר ספורנו: "ונח מצא חן בעיני ד' ... לא מפני שהיה ראוי לכך וכו' וזה כי לא לימדו את דורם לדעת את ד' כאברהם משה שמואל וכו'". נח - מסביר ספורנו - לא זכה להינצל מהמבול מצד הדין בגלל שהיה צדיק אלא רק בתורת חנינה, בחינת מתנת חינם, וזו כוונת הפסוק מצא חן - חן מלשון חנינה. ואם כן ברור מדוע היה צריך רש"י לומר מה שאמר דווקא בתחילת פרשתנו. שכיון שבסוף הפרשה הקודמת נאמר לנו שנח זכה בחנינה היינו יכולים לחשוב שהוא היה רשע כבני דורו. אומרת לנו התורה שהוא היה צדיק, אולם צדיקותו לא הספיקה כדי להצילו. והסיבה שהוא ניצל היא משום שעתיד לצאת ממנו אברהם שנאמר בו והיה ברכה, וכך אותו זכר צדיק שיהיה ברכה הצליח בבחינת ברא מזכה אבא, להביא להצלתו של נח ממי המבול.
א"כ צריכים אנו עדיין להבין כיצד ע"י התיבה נח תיקן את הפגם של אי עשיית חסד? וההסבר בזה ע"פ המדרש הידוע שנח ובניו במשך כל שהייתם בתיבה היו טורחים להכין אוכל לכל הנמצאים בתיבה, ששעות אכילתם שונות ופעם אחת התאחר לבוא להאכיל את הארי והכהו ועשהו בעל מום. רואים אנו שנח ובניו עסקו בחסד כל ימי שהותם בתיבה ובגלל חסד זה השתנה ייחסם על החסד והתיבה היתה "בית מדרש ללימוד חסד" ובזה טיהרה התיבה את נח.
וע"פ כל הנ"ל יבואר מדרש שהובא בילקוט שמעוני בשלח רמז רנ"ו שתו"ד הוא "שהמן הרשע רצה לתלות את מרדכי על עץ גבוה חמישים אמה אשר נלקח מתיבתו של נח. ואז צווח הקב"ה היאך יתכן שיעשה כך ומה אני אגיד לאברהם שנאמר עליו" והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". רואים אנו שהצלתו של מרדכי מהתליה על העץ אשר בא מהתיבה הוא בזכות העץ של אברהם ויש להבין מה הקשר בין העץ האחד למשנהו? וההסבר בזה שהעץ מתיבת נח היווה קטרוג על בני ישראל שנח לא קיים חסד, אולם העץ שתחתיו עשה אברהם חסד נעמד כסניגור לטובת מרדכי. כאבא מזכה ברא.