"אי אפשר להסתכל על מדינת ישראל רק כמכלול אחד, אלא ממש צריך להסתכל גם על הצרכים של התושבים בכל עיר ובכל מועצה". הצהרה זו של יפתח סומך, מנהל תחום התכנון המוניציפלי במשרד הפנים , פותחת את הראיון שלו עם הרבנית תרצה בפודקאסט "חיי עולם". סומך, ירושלמי ואב לחמישה , מסביר כי בניגוד לקיבעון ההיסטורי של נחלות השבטים בתורה , המפה המוניציפלית של ישראל היא דינמית לחלוטין ומשתנה ללא הרף בהתאם להחלטות שר הפנים. כאשר הרבנית תרצה מבקשת להבין את גבולות הסמכות ותוהה: "הוא יכול לקבל החלטות, לכאורה, הוא לא צריך ממשלה בשביל זה?", סומך משיב: "כן ולא... זה תהליך שהוא מאוד סדור, הוא בחקיקה". הוא מפרט כי באמצעות ועדות חקירה גיאוגרפיות קבועות , המשרד בוחן שינויי גבולות וחלוקת הכנסות על בסיס שלושה וקטורים מרכזיים: האצת פיתוח הדיור, עידוד שיתופי פעולה אזוריים וצמצום פערים חברתיים לטובת רשויות מוחלשות .
להאזנה בספוטיפי:
הדינמיקה הזו מעוררת שאלות זהותיות וכלכליות עמוקות לגבי האופן שבו מדינת ישראל של שנת 2026 צריכה להיראות מול החלוקות ההיסטוריות משנת 1948. סומך מציג דוגמאות מורכבות, כמו ההפרדה בין קיבוצים למושבים בצפון או מועצות שהוקמו על רקע פוליטי בשנות ה-50 , ותוהה האם נכון לשמרן כיום. הרבנית תרצה מקשה על פער המשאבים המובנה ושואלת: "עד כמה זה עניין של אחריות, ועד כמה זה עניין של נתונים, כי בסוף יש דברים שהם באמת עניין של סוג של גזירת גורל כזאת?", וסומך מסביר: "זה תמיד שאלה של ביצה ותרנגולת, כי הרבה פעמים גם מי שיש לו את המשאבים מלכתחילה, הוא גם מצליח לפתח את עצמו לעוד יוזמות". כפתרון לצמצום פערים זה, הוא מדגים כיצד ארנונה ממפעלי ים המלח והמלונות שבשטח מועצת תמר דלילת התושבים מחולקת כיום לרשויות סמוכות כמו ערד, דימונה, ירוחם ומועצות בדואיות . סומך, כלכלן ומתכנן ערים בעברו במשרד ראש הממשלה ובאוצר , מסכם כי העבודה הסיזיפית היומיומית מול המפות והמחשבים נועדה לתרגם את רב-גוניות החברה הישראלית ואת ערכיה לצמיחה ולבניית חברת מופת .