פרשת כי תצא מכילה עשרות רבות של מצוות, בכל תחומי החיים. מביניהן על שתי מצוות בפרשתנו הבטיחה התורה אריכות ימים. הראשונה בהן היא מצוות שילוח הקן. התורה מתארת זאת ואומרת: "ו כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כ"ב, ו'-ז').
מדוע דווקא מצוות אלו גורמות לאריכות ימים?
המצווה השנייה בפרשתנו היא איסור החזקת משקלות מזויפים. התורה קובעת במפורש: "יג לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה׃ יד לֹא־יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלה וּקְטַנָּה׃ טו אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה־לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ׃ טז כִּי תֹועֲבַת ה' אֱלֹקיךָ כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל" (דברים כ"ה, י"ג-ט"ז). מצווה נוספת וידועה שבה הובטחה אריכות ימים היא כיבוד אב ואם: "יב כַּבֵּד אֶת־אָבִיךְ וְאֶת־אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ" (שמות כ', י"ב).
ומצוות נוספות שאנו קוראים כל יום בקריאת שמע שמבטיחות אריכות ימים: "יח וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּביתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: כ וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (דברים י"א, י"ח-כ"א).
מה החוט המקשר בין ארבע מצוות אלו? שילוח הקן, יושרה מסחרית, כיבוד אב ואם והנחלת התורה והאמונה לעצמנו ולדור הבא? מדוע דווקא מצוות אלו גורמות לאריכות ימים? לגבי מצוות היושרה המסחרית אומרת התורה עצמה - למען יאריכו ימיך אם תקפיד על יושרה, ולמה? "כי תועבת ה' כל עושה עוול".
החוט המקשר הוא "יושרה"
עוול הוא תועבת ה'. מה עוד נקרא תועבה בתורה? עבודה זרה, שנאמר עליה: "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֶרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֶרֶם הוּא" (דברים ז', כ"ו). מה ההיפך מעבודה זרה? הנחלת האמונה בקב"ה ובתורתו, ואכן על לימוד התורה וכתיבת פרשיות "שמע ישראל" (שהן עיקרי האמונה) בתפילין והמזוזות הבטיחה התורה גם אריכות ימים.
מה הקשר בין שני העניינים? שאם אנחנו מצווים לנהוג ביושרה מסחרית, כל שכן שאנו מצווים על יושרה דתית, לעבוד את מי שברא את העולם ולא אלילים. כלומר, החוט המקשר הוא "יושרה" במובנה הרחב.
בנוסף, חז"ל במדרש עומדים על הקשר המיוחד בין כיבוד אב ואם לכבודו של הקב"ה: "ת"ר נאמר 'כבד את אביך ואת אמך' ונאמר 'כבד את ה' מהונך', השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום. נאמר 'איש אמו ואביו תיראו' ונאמר 'את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד', השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום. נאמר 'מקלל אביו ואמו מות יומת' ונאמר 'איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו' השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום… וכן בדין ששלשתן שותפין בו" (מסכת קידושין ל' ע"ב). אם כן גם לענייננו, כשם שיש אריכות ימים על עבודת הבורא יש אריכות ימים על כיבוד הוריו. זהו אלמנט נוסף של יושרה, לכבד את מי שהביא אותך לעולם וגמל איתך חסד.
אריכות הימים היא מידה כנגד מידה
אולם, מה מיוחד במצוות שילוח הקן שגם עליה יש אריכות ימים? בביאור רציונל המצווה, כותב ספר החינוך (מצווה תקמ"ה) "משרשי המצוה לתת אל לבנו שהשגחת האל ברוך הוא על בריותיו... ובשאר מיני בעלי חיים במינים דרך כלל, כלומר שחפצו ברוך הוא בקיום המין. ועל כן לא יכלה לעולם מין מכל מיני הנבראים, כי בהשגחת החי וקיים לעד ברוך הוא על הדבר, ימצא בו הקיום. ובהניח האדם דעתו על זה יבין דרכי השם ויראה כי המשכת קיום המינין בעולם, שלא כלה ואבד אחד מכולם מביצי כנים ועד קרני ראמים מיום שנבראו, הכל במאמרו וחפצו על זה... וכגון זה אמרו זכרונם לברכה 'מידה כנגד מידה'. כי בהיות זה האיש נותן דעתו כי הקיום והטובה בהשגחת האל בדברים, ולא בסיבה אחרת, יזכה הוא גם כן שיפנה עליו הא-ל לטובה ויקיים אותו".
כלומר, אומר לנו החינוך, המטרה שאם לקחת את הבנים תשלח את האם, זה למנוע היכחדות המין מהעולם. מדוע כל כך חשוב להיזהר לא להכחיד אף מין? כי הבריאה איננה מקרית אלא מושלמת, ורק מינים שהיו נצרכים לעולם נבראו. כלומר, גם מצוות שילוח הקן היא חיזוק היושרה שלנו, במקרה הזה כלפי הבריאה והטבע שהקב"ה טבע בעולם.
החינוך מלמד אותנו עוד דבר, אריכות הימים היא מידה כנגד מידה. אתה דאגת שעולמו של הקב"ה ימשיך כפי ברייתו ללא חסרון, גם חייך ימשכו יותר זמן, כי הם חלק מהבריאה. את היסוד הזה ניתן לתרגם לשאר- קיום חברה ישרה מקיים את החברה בהרמוניה כפי שהתכוון הקב"ה בבריאה, לכן גם אתה תהיה קיים בגופך יותר זמן. אתה מכבד את מי שהביא אותך לעולם, הן הבורא והן הוריך, אז מידה כנגד מידה תישאר בו יותר זמן.