בפרשה מתואר אחד המיצגים הגדולים של עמנו המתחלק: אלה על הר הברכה ואלה על הר הקללה. זכיתי לגור מול שני ההרים האלה, מול שכם הפעורה ביניהם. הלב של העם שלנו פועם שם וכאז, מרשרש גם היום.
רשימת הארורים לא משאירה מקום לבלבול ומסמנת את גבולות הרוע. אלו דגלים אדומים לריקבון הבית הלאומי שלנו ולכל בית בישראל. בלי גבולות חברה לא יכולה להתקיים. סורו מרע, היזהרו.
מיד אחרי רשימה יסודית זו המתמקדת בעבודה זרה וביחס לזולת, התורה עוברת לברכה. מהרחם והשדה עד ליחסים בינלאומיים.
החיים מלמדים שהברכה חמקמקה: כל התיאורים בפרשה יכולים להתרחש מבלי שנשים לב. העין מבחינה בברכה בעיקר בהעדרה. כאשר נולדים ילדים והם בריאים, כאשר יש שפע בשדה, כשמדינות רוצות לכרות איתנו בריתות, סיכוי טוב שלא נבחין בכך. מערכת העצבים שלנו מכויילת לזהות סכנה. התורה מסמנת לנו: הברכה מתרחבת מהמבט המזהה ומזמן אותה. יש להקדיש לכך תשומת לב. חשוב להישאר פתוחים לקראת הטוב שעוד יגיע. המעבר לפסוקי הקללה חד, אולם חשוב לזכור שההרים סמוכים זה לזה. יכול להתרחש מעבר ביניהם. ככל שיש יותר גמישות וקלות לנוע ביניהם- התקוה גדולה.
התיאור המצמרר של הקללות הוא כמו קפסולה של פחדי המוות הכי עמוקים וקיומיים שלנו. מגע ישיר וחשוף עם פחד-מוות מאפשר התפתחות, שחרור ותנועה לשדה הברכה.
כלאום וכפרטים, פגשנו את פחד המוות שלנו בשמחת תורה, אותו יום קרב הקרב אלינו שוב.
רבים שפגשו את פחד המוות יכלו לצמוח מתוכו ולהתפתח. רבים נותרו חבולים ממפגש נורא זה ועודם נאבקים למצוא כוח. היכולת לנוע בין הרי הקללה והברכה היא שאלה של חיים ומוות עבורם. משמעותי כל כך לזהות רגע אחד של חסד לאחוז בו, להוקיר אותו כדי להרחיב את הברכה. הימצאותו של חבר, מורה או מטפל משמעותית ביותר, תנועה יומיומית בין ההרים דורשת אימון.
אם הצלחת לקרוא בלי התקף חרדה או ניתוק את התיאורים הקשים בפרשה, פגשת גם הסבר בין הקללות: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". אם שמחתך אבדה בגלל השפע, אם התבלבלת ולא הבחנת שבעצם דבר לא שלך, אז הברכה תאבד. כה עדינה העבודה עם הברכה. דרושים "לב לדעת, עינים לראות ואוזנים לשמוע". התורה מזמינה נוכחות קשובה. זה מאפשר מבט על הטוב ולא רק התמקדות בפחדים. זוהי שמחה המרחיבה את הלב. ההפטרה תוסיף להרחיב את הברכה ותנחם מאד: "אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך".
נעמה פלסר שותפה בהובלת קהילה ירושלמית, מטפלת בטראומה מינית, מנכ"לית בית דינה, עמותה העוסקת בתפקיד הקהילה והמשפחה בפגיעה המינית.