בפרשת חיי שרה אנחנו נפרדים מן האם הראשונה של העם היהודי ויוצאים למסע לאיתור האישה הבאה שתישא בתואר ובאחריות להיות אם האומה. היא תהיה רעיה ליצחק ואימא של כולנו.
עם תום הפרידה הקשה משרה, קורא אברהם לאליעזר עבדו ומבקש ממנו לדאוג לכלה ראויה לבנו, יצחק. אליעזר יוצא לדרך תחת שבועה, הוא מגיע לארם נהריים כשליחו הנאמן של אברהם אבינו, ומחפש ליצחק אישה בעלת מידות טובות. הפרשה האריכה וגם המפרשים לא חסכו מאתנו מילים אודות 'מבחן הגמלים' שמלמד אותנו על רבקה אשת החסד, מכניסת האורחים, החלטית המזדרזת למצוות. אליעזר מחפש כלה ליצחק, אבל אנחנו שיודעים את סוף הסיפור, מבינים שהוא מחפש לא רק אישה, אלא את אחת מארבע האימהות לעם היהודי, אישה שתהיה מודל. סיפור בחירתה של רבקה, האישה והאם, מספר לנו גם על תשתית הבית היהודי לדורותיו, שיש בו בחירה ויש בו אהבה.
דעתה, רצונה החופשי וקולה של האישה הם היסוד והתנאי הבלעדי בין איש לאשתו
לאחר שעמד על תכונותיה של רבקה, אליעזר הולך לקראת סגירת עסקת חייו אשר נשבע עליה לאברהם. הוא מציג את מרכולתו המרשימה לפני המשפחה של רבקה - מתנות יקרות, שפע של זהב וכסף, ואף מגייס את הייחוס המשפחתי המכובד ואפילו את הקב"ה כשותף לשידוך. חדור מטרה, הוא מסרב לאכול עד שסוגרים את העסקה. זה עובד. לבן ובתואל, נציגי המשפחה אומרים כן. הם נכנעים לכל הטוב הזה תחת ההשגחה האלוקית "מה' יצא הדבר" ומזדרזים לסגור את עסקת השידוכים: "הנה רבקה, קח ולך". אבל משהו קורה, וברגע האחרון ממש, המשפחה מתמהמהת ומבקשת לעכב את היציאה בכמה ימים. אליעזר מנסה לגייס את כל כוחות השכנוע שלו, אפילו את הקב"ה ומתלונן באזניהם: ה' הצליח את דרכי ואתם מעכבים אותה, אבל המשפחה מסרבת להיכנע למה שנראה כמניפולציה רגשית ובאופן מפתיע, מעבירים את ההכרעה לרבקה: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ".
ברגע המכונן הזה, התורה מציבה תמרור מוסרי והלכתי ראשון מעלה, שעוסק בהתהוות ברית הנישואים. בעולם העתיק שבו אישה נתפסה לא פעם כרכוש או כאובייקט פסיבי להסדרים פוליטיים ומשפחתיים, קמה בת קול אלוהית ומלמדת אותנו כלל נצחי: דעתה, רצונה החופשי וקולה של האישה הם היסוד והתנאי הבלעדי בין איש לאשתו.
רבקה, ורק היא, יכולה לקבל את ההחלטה לשאלה "התלכי עם האיש הַזֶּה?", והתשובה שלה ישירה וברורה: "אֵלֵךְ". הקשר בין יצחק לרבקה, שמהווה את אב-הטיפוס לזוגיות יהודית שורשית, אינו נבנה על מודל של כפייה, אלא על מרחב של חירות ובחירה.
העיקרון לפיו קשר זוגי חייב לנבוע מתוך רצון אוטונומי, הפך לאבן פינה במשפט העברי. המשנה במסכת קידושין דף ב' עמוד א' מלמדת כי: "האישה נקנית בשלוש דרכים.. בכסף בשטר ובביאה" ומיד שואלת למה כתוב בלשון מסורבלת 'האישה נקנית' ולא 'האיש קונה' ומשיבה כי מעשה הקיחה של האיש חל רק אם האישה מסכימה להילקח. "האישה נקנית" באה ללמד אותנו שהיא זו שצריכה להקנות את עצמה. וכך באבן העזר: "אין האישה מתקדשת אלא לרצונה, נתקדשה שלא לרצונה אינן קידושין", כלומר, קידושין שנעשים מתוך כפייה (או הטעיה או היעדר גמירות דעת מלאה) מאבדים את תוקפם ההלכתי.
חז"ל הבינו בעומק נפש האדם כי ללא רצון חופשי, מוסד שאמור לייצג את שיא הקדושה הופך באחת לבית אסורים רוחני. ברית אמתית אינה חוזה כפוי, אלא מפגש חי בין שני רצונות עצמאיים. הבחירה החופשית והיומיומית היא שמכניסה את השכינה לתוך הבית.
עיקרון ההסכמה לנישואין נמצא לכאורה גם בהליך הגירושין - כשם שנכנסו לברית הנישואים בהסכמה כך יצאו מהם בהסכמה. אבל שימו לב איך הרעיון היפה הזה, הפך להיות חרב פיפיות שנוגד את עיקרון הקדושה בבית היהודי.
נישואים בריאים דורשים בחירה יומיומית מתחדשת
על פי ההלכה, גירושין יחייבו את הסכמת שני הצדדים (הסכמת האיש מדין תורה, הסכמת האישה מדין חדר"ג). כאשר אחד מבני הזוג מסרב לשתף פעולה עם הגירושין, בית הדין הרבני יתערב בהליך. לעיתים יחייב או יכפה על בן הזוג הסרבן ליתן גט, במקרים חמורים יטיל עליו סנקציות עד שיתרצה לתת/לקבל את הגט, במקרים חמורים אף ישימו את בן הזוג הסרבן במאסר. אך אם כל אלו לא הועילו, אנחנו בבעיה גדולה ונמצא חלילה, איש או אישה כלואים בנישואים בניגוד לרצונם. כמה אכזרי ואלים ניתן להיות בחסות ההלכה, להתעלל, להתאכזר, לסחוט, לשלוט, לעשות כל הרע בעיני ה' כנבל ברשות התורה.
אך בעוד שלגבר יהודי מצויים פתרונות הלכתיים על מנת שיוכל להמשיך את חייו, לשאת אישה שניה ולהביא ילדים לעולם, עבור אישה יהודייה מדובר בגזר דין אכזרי העוצר את חייה מלכת. הפיכת מושג ההסכמה למנגנון של שעבוד היא פרדוקס מוסרי חמור. בחירה אינה אירוע חד-פעמי שקורה רק מתחת לחופה או מול הבאר בארם נהריים. נישואים בריאים דורשים בחירה יומיומית מתחדשת. כאשר צד אחד מבקש לפרק את הנישואים, החזקתו בכוח מבטלת את יסוד הבחירה המתחדשת הזו.
כשאנחנו קוראים בפרשת השבוע על רבקה המשיבה "אלך", עלינו להביט באומץ אל המציאות העכשווית ולשאול: האם אנו מקשיבים לקולן של הנשים הללו המבקשות ללכת?
עולם הלכתי מוסרי לא יכול להרשות לעצמו לעמוד מנגד. מוטלת עלינו חובה אנושית והלכתית לאחוז בכל הכלים הקיימים - החל מהסכמים למניעת סרבנות גט ועגינות ועד לפתרונות אמיצים של בתי הדין להתרת נשים עגונות. זאת כדי להבטיח שאף אישה לא תישאר כלואה במערכת יחסים שאיבדה את נשמתה. עלינו להבטיח כי אלמנט הבחירה של רבקה, אימנו, עומד ביסוד הבית היהודי. כשם ששערי הכניסה לזוגיות יהודית פתוחים אך ורק מתוך רצון חופשי, כך גם שערי היציאה ממנה לא יינעלו בפני מי שנפשו וגופו מבקשים ללכת לחופשי.
פנינה עומר היא מנכ"לית ארגון 'יד לאישה' מבית רשת 'אור תורה סטון', המייצג עגונות ומסורבות גט