שם הפרשה "חיי שרה", כידוע, עומד בניגוד גמור לתוכנה: "וַתָּ֣מׇת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן" (בראשית כג,ב). ההסבר המקובל למיקום סיפור מותה כאן בטקסט המקראי (רש"י ע"פ המדרש), ש"ְנִסְמְכָה מִיתַת שָׂרָה לַעֲקֵדַת יִצְחָק לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְּשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, שֶׁנִּזְדַּמֵּן בְּנָהּ לִשְׁחִיטָה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁחַט, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה". אני מודה ומתוודה שאני לא אוהבת את פשט הפירוש הזה. הוא מתאר את שרה כאדם חלש, מנותקת מסביבתה, שבעלה עושה דברים מאחורי גבה, והתיאור הזה לא תואם את דמותה של שרה החזקה, שמנהלת את ביתה, שהקב"ה אומר לאברהם לשמוע לקולה בכל, ושגדולה בנביאות מאברהם.
הספורנו (עובדיה ספורנו 1468-1549 איטליה) מסביר ששרה נפטרה אחרי שרבקה נולדה מפני "שאין צדיק נפטר מן העולם אלא אם כן נולד צדיק כמותו, שנאמר 'וזרח השמש ובא השמש'" (קהלת א,ה), פירוש שמחזק את צדיקותה של שרה, ואני מוצאת שהקב"ה לא מדבר עם אברהם אף פעם בלי ששרה בחייו, וברגע שאברהם עבר את הנסיון האחרון בעקדה, תפקידם המשותף עלי אדמות הסתיים, ומתחיל תפקיד אחר.
ואכן נאמר לנו: "וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה". מה פירוש "שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה"? יתכן שהמילה "שני" הינה במובן שניים (2), כי לשרה היו בעצם שני חיים: אחד לפני מותה והשני - עם ו/או אחרי מותה, כי בשעה שיש דברים מסוימים שהיא הצליחה לעשות בחייה, דברים אחרים -היא הצליחה לעשות רק עם מותה.
לא אישה מרירה
בשבוע שעבר שמענו אותה זועמת "גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק" (בראשית כא,י). לרגע התפתינו לראות לפנינו אשה, זקנה, מרירה, קנאית, כועסת על האשה הצעירה יותר ש"תופסת לה" את בעלה... אבל מבט כזה הוא כנראה זליגה מאיזה סדרת טלוויזיה, ולא הסיפור שלנו.
הלוא שרה היא זו שנתנה את הגר, שפחתה, לאברהם, בתקוה שיהיה להם ילד, ילד שיהיה שלהם, בדיוק כמו שכל בניו של יעקב, בין אם היו אלו מרחל ולאה (נשותיו) או מזלפה ובלהה (השפחות), כולם נחשבו ביחד ל"בני ישראל", אבל לאורך כל הסיפור, הגר נשארה "הגר המצרית", וישמעאל "בן האמה", ועד העקדה, גם בנו של אברהם כשיצחק הוא בנה של שרה.
כשהקב"ה מספר לאברהם על הולדת יצחק, אמר לו אברהם: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז,יח)! מעין - מה אני צריך עכשיו עוד ילד עם שרה?? מספיק שיש לי את ישמעאל! אני מלמד אותו על האמונה באל אחד והוא ימשיך את דרכי בעולם... כן, אמר לו האל, זו התחלה טובה אבל צריך לדייק אותה עוד קצת. אני לא רוצה רק אמונה אוניברסלית, אני רוצה קשר בין עם ישראל וארץ ישראל ולכך ידאגו שרה ו"בנה" יצחק.
יצחק הוא זה מבין שלושת האבות שמעולם לא עוזב את הארץ (בניגוד לאברהם ויעקב), מה שקיבל מאמא שלו, שדווקא במותה - בקבורתה - "הכריחה" את אברהם אבינו לחפש חלקת אדמה שתהיה לגמרי שלו ושל המשפחה - בארץ ישראל. במותה, בחלק השני של חייה, התחזק הקשר הפיזי לארץ. והקשר הזה נעשה דווקא ע"י קבר, ע"י משהו שאינו תלוי בתכונה או מעשה כלשהו, מקום בו האדם לא עושה כלום, כדי ללמד אותנו שזכותנו על הארץ היא זכות עצמית שלא תלויה בכלום ולא אובדת לעולם.
בסוף הפרשה גם אברהם נפטר ונקבר באותו המקום, במערת המכפלה, לא עם הגר, אולי קטורה אותה לקח לאשה בסוף חייו, אלא עם שרה, באחוזת הקבר הנצחית של המשפחה.
קבורת אברהם והפיוס בין בניו
בקבורתו נוכחים שני בניו: "וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא" (בראשית כה,ט). רש"י טוען בשם המדרש, שיצחק מוזכר ראשון מפני שישמעאל עשה תשובה. לכן גם בפסוק הקודם לכך, נאמר על אברהם שהוא מת "בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ", כי הנה ראה אברהם את בניו, שלפי התורה לא החליפו מילה אחת עד כה, משלימים.
מה זה ה"שולם" הזה? כמו שאמרו ה"ששים"(הגשש החיוור במערכון המפורסם קרקר נגד קרקר), מתחלקים "חצי בחצי": ישמעאל מקבל את כל העולם שם יוכל להפיץ את תורת אביהם, כשהוא מלמד את בני העמים על האל האחד והיחיד ועשיית חסד, חוץ ממקום אחד ויחיד, בארץ ישראל, המקום שמקבלים יצחק ובניו, כאן יוכלו ליישם את דרך ה', תורה ומצוות. האם זה גם המרשם לשלום באזורנו כיום, שכל אחד מהבנים יבין את תפקידו וימלא אותו במלואו? לפחות אולי נותן לנו חומר למחשבה.
הכותבת מלמדת תורה ותלמוד במקומות שונים, מורת דרך בשבילי הארץ, מלווה רוחנית וכותבת.