פרשת ויצא: אבנים בדרך - לגלות את המשותף שמעבר למחלוקת

ממאבק של פחד וחרדה אל שותפות של אמון: כשכל מחנה בעם ישראל שואל מי יכריע את מי, פרשת ויצא מבקשת להביט לעומק הרצון, לגלול יחד את האבן ולשאוב מים חיים

חדשות כיפה הרבנית אילנה חדד 18/11/26 13:19 ח בכסלו התשפז | עודכן בתאריך 18/11/26 13:19

עקבו אחרינו בגוגל

בחודשים האחרונים אני שואלת את עצמי מי יכריע את מי? האם אנחנו נצליח לגלול ולהסיר את האבן הגדולה מעל פי הבאר או שאותה אבן תכריע אותנו ותותיר אותנו על סף הבאר ללא מים חיים עבור הצאן.

לתחושתי כל מחנה ומחנה בעם ישראל שואל את עצמו את אותה השאלה, מי יכריע את מי? השאלה נשאלת באימה וחרדה שאינן מאפשרות לאף צד להתבונן באמת בזולת, לשאת עיניים אליו ולנסות לבטוח בו מחדש - אולי הוא בכלל לא מתכוון להכריע אותי, אולי נפעל יחד וננסה לגלול את אותה אבן יחד? האם נצליח לזכור מבעד לפחדים ולהרגלים הישנים שלנו שהמטרה המרכזית היא לשאוב מים חיים מהבאר?

פרשת ויצא: אבנים בדרך - לגלות את המשותף שמעבר למחלוקת
הרבנית אילנה חדד ראש מדרשת נשמת, צילום: שלומי שלמוני

מבאר שבע לחרן: לצאת מתוך מקור של מים חיים

פרשת ויצא מבקשת להתחיל מחדש, לרגע אנחנו שוכחים שיעקב בורח מפני עשו, אנחנו אפילו לא זוכרים שיעקב נשלח על ידי יצחק לשאת אישה בחרן. הפרשה פותחת בפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". הפסוק מבקש להעמיד את יציאתו של יעקב אבינו למסע בן עשרים שנה דווקא מתוך מקום של שבע בארות - באר שבע, דווקא מתוך מקור מים חיים. משם הוא יצא לחרן שיחד עם זה שהיא בית אמו היא גם מייצגת את המרחב של הגלות, ואולי אף את חרון האף שמלווה את פרידתו של יעקב ממשפחתו.

השפת אמת סבר שיעקב אבינו לא נבהל מההליכה לגלות. כיוון שהוא היה כל כך דבוק בריבונו של עולם, הוא דווקא ביקש ללכת למקומות הרחוקים מהשם ולדבק אותם בשמו. "אבני המקום" הן הדבר הראשון הנקרה לו בדרך, המדרש הידוע מספר שאותן אבנים החלו לריב ביניהן על מי יניח יעקב את ראשו. נעשה להן נס ונעשו אבן אחת. הנס קשור קשר מופלא ביכולת של יעקב אבינו לחבר יחד דברים נפרדים. הוא ביקש להזכיר לכל אבן ואבן את שורש רצונה ומאליו התגלה שהשורשים זהים, שמה שמחייה אותן זהה, ושהן שואפות יחד לתיקון. כאשר עומק הרצון של כל אבן ואבן התגלה הן היו מוכנות לשחרר את האחיזה בעצמיות שלהן וביקשו פשוט להיות אדמה מוצקה לחלומות יעקב. הן ביקשו להיות מרכבה לשכינה.

הכוח שמגלגל אבנים גדולות

עומק הרצון מגלה לנו שהאדם ושאיפותיו הם לא מרכז החיים והשאיפות. האדם מבקש להיות עובד השם באמת. הוא לא מנהל את חייו מתוך בהלה וחרדה אלא מחפש את אותם שותפים שמבקשים לפעול יחד איתו בעולמו של ריבונו של עולם. אותה תנועה של ההבנה של השורש של הדברים מביאה את יעקב אבינו גם לגלות את פי הבאר ולגלול את האבן הגדולה. כלומר הכוח והבקשה לראות לעומק האדם, לרוחו, לבטוח מחדש במקומות בהם אין אמון. למחול גם אם זו לא תמיד האמת אלא בשביל השלום, אותם מרחבים בנפש האדם מאפשרים לא רק לאחד אבנים מפורדות אלא גם לשאוב מים חיים המרווים את העולם. אלו המרחבים המאפשרים לאדם אחד לגלול אבן גדולה הרבה מעבר לכוחו האנושי. ברגע שהאדם מבקש להתבונן בעומק הרצון, מאליו יכול הוא לפעול מעל הטבע האנושי.

אם נחזור לשאלה בה פתחנו, תפילתי עלינו בימים אלו שננסה בכל מאודנו להתפלל ולבקש את אותו עומק המגלה אותנו כאומה אחת. שנהלך בדרך לא במנוסה אלא שיישאו אותנו רגלינו, לא מתוך פחדים אלא מתוך בקשה להביט פנימה לתוך המציאות. ומתוך כך בעזרת השם נזכה לבנות ולהבנות, למשול באבנים הגדולות הנקרות בדרכינו ולדלות מים חיים מתוך הבאר.

הרבנית אילנה חדד היא ראש מדרשת נשמת.