בפסח תשס"ב (2002) השתתפה 'חטיבת יפתח' (חטיבת שריון 576) ב'מִבְצָע חוֹמַת מָגֵן' בכיבוש העיר שכם, ביחד עם חטיבת גולני והצנחנים (המבצע החל במוצאי ליל הסדר, לאחר הפיגוע הנורא במלון פארק בנתניה, ונמשך כחודש וחצי). המבצע נועד לעצור את גל פיגועי ההתאבדות והטרור שנמשך כשנה וחצי וגרם למותם של יותר מאלף מאזרחי מדינת ישראל. במהלכו נכבשו מחדש כמעט כל הערים ביהודה ושומרון. העיר שכם נחשבה לבירת הטרור של יהודה ושומרון והתבצרו בה אלפי חמושים והוטמנו ברחובותיה אלפי מטענים קטלניים.
במהלך המבצע שימשתי כסגן מפקד החטיבה. בקבוצת הפקודות הראשונית באוגדה, עוד בטרם החל המבצע, הציג המח"ט את הפקודה החטיבתית. בתוך הגדרת המשימה החטיבתית של ההשתלטות על החלק המזרחי של שכם, כלל המח"ט גם את כיבוש "קבר יוסף". מפקד האוגדה העיר למח"ט שהמשימה הזו אינה נכללת ב"פקודה" האוגדתית! המח"ט השיב, שלמרות שהוא אינו אדם דתי, ל"קבר יוסף" יש ערך לאומי, הוא מהווה סמל יהודי, ועל פי ההסכמים היה אמור להיות בריבונות ישראלית, צה"ל פינה אותו (באירועי ספט' 2000) לאחר קרב, ועל כן לא יעלה על הדעת שלא נכבוש אותו במבצע, שאמור להשיב את המצב לקדמותו!
"במהלך המבצע שימשתי כסגן מפקד החטיבה", הרב שנוולדצילום: הרב אליעזר שנוולד
במוצאי שביעי של פסח החל הקרב לכיבוש שכם וקבר יוסף. החטיבה שלנו נכנסה לשכם בשני ראשים, ובמקביל אליה גם חטיבת הצנחנים וחטיבת גולני. בעמק שכם שבו החל הפילוג ההיסטורי בתוך עם ישראל ('מכירת יוסף' ואח"כ בהתפלגות ממלכת רחבעם ע"י ירבעם) נלחמו כתף אל כתף, באחדות ובאחוות לוחמים חיילים מכל חלקי החברה הישראלית, למען מטרה אחת צודקת מעין כמוה, לפגוע בתשתיות הטרור המכה ברחובותינו.
הלחימה היתה קשה. כמעט כל כמה מטרים היה מכשול, או מטען. פיצוצי פגזי הטנקים נשמעו ברחובות ולשונות האש של המטענים המתפוצצים עלו עד לב השמים. למרות הקושי, ב"ה תוך כחמש וחצי שעות של לחימה הקרב הוכרע וכוחות החטיבה השלימו את המשימה, ובכלל זה גם את כיתור מתחם "קבר יוסף". כמעט ללא נפגעים (היה לנו פצוע מירי דו צדדי בין טנק לנגמ"ש של גולני).
לא היה לנו מידע על מה שמתרחש בתוך מתחם הקבר. היה חשש שהכניסות ממולכדות. כאשר הגענו למתחם כבר שככה האש ברחובות, אולם היה צורך להמתין לחבלנים שיסרקו אותו ביסודיות מחשש שהוא ממולכד. הרחוב בו נמצא המתחם נשלט ע"י בתים גבוהים מכל עבר. היה סיכון שצלפים ימוקמו בבתים כדי לפגוע במי שיתקרב למתחם. נערכנו בתבנית קרבית מאובטחת בתוך הרחוב של המתחם, הטנקים אבטחו את המעברים וצפו לבתים השולטים על הרחוב. העמידה מול המתחם של 'קבר יוסף', אחד מאבות האומה הישראלית, בראש יחידה צבאית ישראלית, של צאצאיו, גרמה להתרגשות גדולה, סוג של זרם חשמלי שמציף את כל הגוף. סוג של מחשבה של, אולי לפני דורות רבים מי מאבות אבותי כיתת את רגליו לכאן ממרחקים, כדי לשפוך תחינה ליד קברו של יוסף הצדיק.
צילום: הרב אליעזר שנוולד
לאחר תום הסריקה פתחנו את השער ונכנסנו בהתרגשות רבה לתוך המתחם, מערכות החשמל פעלו, ותאורה בהירה נדלקה במקום. המתחם היה משופץ וצבוע בצבע בהיר, הקבר עצמו היה מחופה בשיש. הכניסה למתחם היתה מרגשת ביותר. היא הזכירה במידה מסויימת את התמונות המרגשות של שחרור הכותל במלחמת ששת הימים. ההתרגשות היתה משותפת לכולנו, דתיים ושאינם דתיים, ימנים שמאלנים, עולים חדשים וותיקים. התרגשות גדולה, על ההצלחה בביצוע המשימה ועל הזכות הגדולה להיות אלה שחוזרים ומשחררים את "קבר יוסף" מקום עם משמעות מיוחדת. הרגשנו שנפלה בידנו הזכות 'לסגור מעגל'. ברגע שכזה צפים ועולים משפטים כמו: "חזרנו לנחלת אבותינו", ו"ושבו בנים לגבולם".
לאחר תפילה קצרה, ופרקי תהילים, התרכזו המפקדים לקבלת הנחיות להמשך – משם חזרנו לפעילויות הביטחוניות הדחופות אליהן נדרשנו.
המבצע השיג את יעדו. נוצר מפנה אסטרטגי. צה"ל חזר לשלוט בשטח, ובסופו של דבר לנצח את הטרור. לצערנו, מתחם הקבר לא נותר בשליטה מלאה של צה"ל , עד היום, ציבור גדול מתוסכל מכך, וסבור שהיתה כאן החמצה היסטורית משיקולים פוליטיים. למרות זאת, מאורגנות מידי פעם, קבוצות מאורגנות לתפילה במתחם, בחסות צה"ל.
הרושם של האירוע הזה יוותר חרות בזיכרוננו.
הרב אליעזר שנוולד הוא אל"מ במיל', סמח"ט חט' יפתח וראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין.