הסוכה היא זכר לענני כבוד שהקב"ה הקיף את עם ישראל במהלך שנות המדבר.
אין לעשות סוכה תחת גג או אילן. אולם אם מה שמעליו מועט מאוד כגון חוט מעל הסוכה אין בעיה.
גם אם הסוכה עצמה כשרה אסור לישון בסוכה מתחת לרהיט, למשל במיטה הנמוכה מתוך מיטות קומותיים.
סכך
כתוב בפסוק "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך", לא כתוב "את גרנך ויקבך" אלא "מ"גרנך ויקבך. חז"ל למדו מכאן שסכך כשר צריך להיות דומה לפסולת שנשארה בגורן (תבואה) ויקב (ענבים). כלומר כמו הקליפות והענפים שנשארו בגורן וביקב אחרי האסיף.
לפסולת גורן ויקב יש 3 מאפיינים- א) הם צמחו מהארץ ב) הם תלושים (זה אחרי הקציר\בציר) ג) הם אינם מקבלים טומאה (הענבים והחיטים עצמם מקבלים טומאה שהם הם אוכלים אבל המוץ והענפים אינם ראויים למאכל ולכן לא מקבלים טומאה).
סכך שחסר לו אחד מהתנאים הנ"ל פסול מהתורה לסיכוך. לפיכך- גם פירות פסולים לסיכוך שהרי הם אוכל ומקבלים טומאה.
סכך הפסול מהתורה לסיכוך הסתפק השו"ע אם מותר להעמיד בו סכך כשר. ומכיוון שזה נשאר בספק מחמירים ואוסרים. לפיכך אסור להעמיד את הסכך ישירות על הברזלים של הסוכה אלא על הברזלים מחברים קרשים ועליהם מניחים את הסכך.
יש גם מיני סכך שכשרים מהתורה ופסולים מדרבנן. דוגמא ידועה זה פשתן מנופץ שהפך לחוטים. מדאורייתא מתקיימים שלושת התנאים- זה צמח מהקרקע, תלוש, ואינו מקבל טומאה, אולם מכיוון שזה נראה לעין לא מקצועית כחומר שאינו גידולי קרקע אסרו חכמים לסכך בו.
מיני סכך שפסולים לסיכוך מדרבנן מעיקר הדין מקלים להעמיד בהם את הסכך. לכן כבר פשט המנהג להשתמש בסכך לנצח, אע"פ שבחלק מהסוגים קושרים את הקנים זה לזה באמצעות חוטי פשתן. וכן מותר לקשור את הסכך לסוכה באמצעות חוטי פשתן.
נסרים של עץ שרחבם ארבעה טפחים או יותר, אע"פ שהם צמחו מהארץ, תלושים, ולא מקבלים טומאה (כלי עץ שאין להם בית קיבול) אסור לסכך בהם מדרבנן משום שהם דומים לתקרות הבתי קבע של כל השנה בזמן חז"ל.
אם פרס סדין מעל או מתחת לסכך כדי להגן משמש\גשם או נשירת עלים מהסכך הסוכה פסולה אפילו אם הצמיד את הסדין לסכך.
אם שם סדין למטרת נוי או שם קישוטי סוכה והם יורדים מתחת לארבעה טפחים (32 ס"מ) מהסכך- הסוכה פסולה. אם רוצה להשתמש במהלך החג בנויי הסוכה למטרה אחרת יש להתנות מערב החג שיהיה מותר לו להנות מנויי הסוכה מתי שירצה.
הסכך צריך להיות "צילתו מרובה מחמתו" כלומר שהוא יותר מצל מאשר נותן לקרני השמש לעבוד דרכו. מצד שני על הסכך לא להיות מעובה מדי שהרי סוכה היא דירת עראי.
דפנות
סוכה צריכה שיהיו בה שלושה דפנות לפחות. אולם יש מקרים (שלא נפרט כאן) ששתי דפנות וחצי פלוס צורת הפתח עד סוף הדופן השלישית נחשבים כשלוש דפנות, ניתן לראות בסי' תר"ל בשו"ע או"ח.
גובה דופן מינימלי הוא עשרה טפחים. לדעת הגר"ח נאה הם 80 ס"מ ולדעת החזון איש הם מטר.
בניגוד לסכך כל החומרים כשרים להיות דפנות, אבל בשני תנאים- שלא יעשה דפנות מדבר שריחו רע (שזה ביזוי מצווה, וגם חוששים שיעזוב את הסוכה וילך או שזה יגרום לו לצער בסוכה), וכן שהדפנות יהיו מדבר עמיד ויציב.
סדינים לבדם פסולים לדפנות שהרי הם הולכים ובאים ברוח מצויה. לכן יש להוסיף דיקטים בשלוש דפנות בגובה הדופן המינימלי (לכל הפחות) או לפחות לשים עמודי ברזל ברווחים של פחות משלושה טפחים (פחות מ24 ס"מ רווח בין עמוד לעמוד) שתי או ערב. הלכה למשה מסיני שרוחב אויר של פחות משלושה טפחים נידון כאילו הכל "לבוד" או מחובר, ונחשב כאילו יש טס ברזל רציף.
סוכה לשם צל
אין חובה שבניית הסוכה תהיה לשם מצוות סוכה, אבל יש חובה לפחות שהסכך יונח לשם צל.
לפיכך, יש להקפיד להכשיר את הדפנות כהלכתן טרם שימת הסכך. אחרת זה נחשב שהסכך לא נעשה לצל ברגע ששמו אותו (כי ברגע הנחתו לא היו מחיצות תחתיו). אם טעה והקדים את הסכך לדפנות יש להרים ולהחזיר את הסכך מחדש אחרי התקנת הדפנות.
גודל הסוכה
הסכך צריך להיות מעל עשרה טפחים לפחות ומתחת לעשרים אמה מקרקע הסוכה.
הגודל המינימלי של סוכה הוא שבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב.
ערב החג
אסור לאכול סעודה עם כביצה פת או מזונות החל מחצות היום של ערב החג (בערך 12:34 בצהריים) כדי שיאכל כזית פת בלילה הראשון בסוכה לתיאבון.
בקידוש ליל החג ישנן שלוש ברכות- בורא פרי הגפן, מקדש (השבת ו)ישראל והזמנים, ושהחיינו.
בברכת "שהחיינו" יכוון לפטור גם את השמחה על בוא החג וגם את השמחה על קיום מצוות סוכה.
מצווה מהתורה לאכול כזית פת בלילה הראשון בסוכה, ודינו כמו אכילת מצה בליל הסדר. לכן, נוהגים לאכלו בלי סלטים וכן יאמר לפני אכילתו שהוא מכוון לקיים מצוות עשה באכילה זו.
נשים פטורות ממצוות סוכה, בין בלילה הראשון בין בשאר ימי החג, אולם אם אוכלות בסוכה מקיימות מצווה.
לאחר הכזית הראשון ממשיכים בסעודת שבת וחג רגילה בסוכה
שבעת ימי החג
כעיקרון שינה חייבים לישון בסוכה אפילו שנת עראי. מצטערים פטורים, אבל לא כל אדם יכול לקרוא לעצמו "מצטער" מכל סיבה ויש לבדוק בהלכה.
אכילת קבע חייבת בסוכה. אכילת קבע היא כביצה (ומעלה) פת או מזונות.
אכילת עראי פטורה מסוכה אולם המחמיר לאכול בסוכה תבוא עליו ברכה.
כל רגע שנמצא בסוכה מקיים מצווה, ולכן אם יכול ללמוד בסוכה או לשבת בה עם משפחתו וחברים זה רצוי, בתנאי כמובן שלא מדובר בתשמיש המבזה את כבוד הסוכה.
נהגו לברך דווקא לפני אכילת קבע (הן פת כביצה והן מזונות כביצה), מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה" ופוטרים בברכה את כל השהייה בסוכה עד הפעם הבאה שנאכל ונברך. נשים לא מברכות ברכה זו.