ברק בני שלי אהוב ליבי
אתה המחשבה הראשונה בבוקר והמחשבה האחרונה בלילה. מקווה שתבוא לבקר אותי בחלומות, עם הצחוק המשוחרר שלך שהיה הכי חינני ומקסים. צחוק מכל הלב.
בכל יום אתה איתי, איתנו, אבל אנחנו כל כך בלעדיך. מנסים קצת לחיות עם התהום האפלה שנפערה באותו יום ארור. לחיות עם תחושת כאוס תמידית. דברים רבים אני רוצה לספר לך. על נוגה ביתך היפה החכמה וכמה שהיא גדלה. היית משתגע ממנה. על ההתמודדות של כל אחד מאיתנו, על הרצון לאחוז בחיים ובאותה מידה להרפות מהם. היית כועס אם היית שומע אותי אומרת את זה. כי אתה הכי אהבת את החיים והם אהבו אותך בחזרה.
אם הייתה לי הזדמנות לראות אותך אפילו לשעה הייתי מספרת לך כמה אני גאה בך, באדם שהפכת להיות, על הדרך המופלאה שעשית וכמה אני מעריצה את חכמת הלב שניחנת בה ואת תכונותיך הנדירות.
הייתי מספרת לך על אהבת הארץ של הדור שלך, דור של גיבורים. וכמה עוצמות של לעם שלנו. היית מתמלא בגאווה.
אני מתייסרת בכל יום שלא אמרתי לך מספיק כמה אני אוהבת אותך ואיזה תפקיד משמעותי יש לך במשפחה ובחיים של כל כך הרבה אנשים. שמענו על ליבך הטוב בעיקר אחרי לכתך. ראינו את הכול מילדותך ועד בגרותך אבל לא אמרנו מספיק עד כמה אנחנו מעריכים.
אני מתייסרת שלא יכולתי לשמור עליך בדיוק ברגע שהיית צריך, כמו ששמרתי עליך בילדותך. אם יכולתי לחזור לפעם האחרונה שנפגשנו הייתי מחבקת אותך בחוזקה ולא נותנת לך ללכת לשום מקום.
הלוואי שיכולתי שוב להכין לך אוכל שאהבת ולשמוע בהנאה את התודות של על הארוחה ובעצם על כל דבר שקיבלת, קטן כגדול. הלוואי ויכולתי לשמוע עוד חוכמה שלך, עוד "אמא" שלך.
כל כך הרבה פעולות הנצחה עשינו ואני יודעת שהיית בוחר בהם גם אתה אילו יכולת. היית גאה על הכוחות שלנו ועל הרצון העז להשאיר את אורך ואת הברק שלך בעולם.
בן שלי אתה בליבי ובכל מחשבה עד הנשימה האחרונה.
אמא.