"שבר מטורף הבאת לעולם כשהלכת, שבר אינסופי, דמעות שלא נגמרות לעולם"

אילן אחי הבכור

עוד מעט ימלאו 30 שנה, קשה להאמין..

זה מרגיש כאילו זה קרה לפני שנה,

כל כך צעיר בשיא פריחתך,

בלי סיבה הירואית, פשוט תאונה,

 כל כך הרבה פעמים שאלו אותי - ממה?

ואני בעיניים מושפלות, במבוכה, עונה לא ממלחמה, לא ממבצע,

פשוט כך רצה הגורל, כך רצה בורא עולם.

איזה שבר מטורף הבאת איתך לעולם כשהלכת,

שבר אינסופי, דמעות שלא נגמרות לעולם,

סבתא שאיבדה את כל משפחתה בשואה לא התאוששה..

בכור הנכדים הלך ולא שב, כמו משפחתה.

אבא ואמא שעלו לארץ, איבדו את בנם בכורם ראשית אונם,

אבא כל השנים דאג שכולנו נהיה בטקסים, שנבוא לבקר אותך ונאמר קדיש,

שנה שעברה אבא נפטר,

ועכשיו, מי יאמר עליך קדיש..

מי ידאג לאחד אותנו.. לנקות את המצבה..

אל תדאג, אח יקר,

גם לזה אבא דאג,

הוא בא בחלום ואמר לאחיך להמשיך לומר קדיש, 

במקומו,

ואני כבר 30 שנה בוכייה, היתכן שהלכת ?

אולי זו תחבולה..

אבל אבא התעקש כל השנים, שאפילו שאיש לא זיהה אותך.

אתה הלכת ולא תשוב.

לראות את הדמעות של אבא זה אחד הדברים הקשים בעולם.

ואני לא רציתי להיות אחות שכולה,

רציתי משפחה שמחה, שלמה.

אבא היה אומר שאנחנו 5 אחים קשורים כמו יד,

אבל היד התפרקה, נשברה,

ואני יודעת שהכל מכוון מלמעלה, והכל לטובה

רק עדין לא מבינה..

בליבי יש הבטחה לא לוותר, להמשיך לבוא לבקר אותך

עומס החיים לא יכריע גם את זה, אני מבטיחה.

תשמור עלינו אחי מלמעלה, עם אבא וסבתא וילדי הקטן שגם הלך ולא שב

אתם חבורה רצינית שם למעלה,

אני כל כך מתגעגעת..

גלית רחל גלעד – מורה באולפנת בני עקיבא פסגת זאב.