יוזמה מבורכת של יישובי "מטה בנימין" הביאה אותנו השבת, פרשת חוקת ,ל"נווה-דקלים". עשרות משפחות באו כאיש אחד, בהסעה מאורגנת,עם אוכל ושמיכות, והתפזרו ברחבי יישובי "גוש קטיף", בלי להטריח את תושבי הגוש. שבת מרוממת ברוח "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" שהועברה בפעילות תורנית, וכן סדנא מרובת משתתפות,מבורכת ברוח של עליזות ושמחה, כשלאחריה התקיים רב-שיח בין נשות נווה דקלים לנשים האורחות- מעגלים, מעגלים.
באנו לשמוע, ויצאנו נשכרים ומחוזקים.
באופן אישי, ישבתי והקשבתי לאחיותיי, גבורות התהילה, תושבות הגוש, ובמשך השבת, המשכנו לקיים שיחות בארבע עיניים עם זוגות המקורבים אלינו.עם ישראל, ברגעים של משבר, כשמו כן הוא. כיעקב אבינו בשעתו, שחייו היו מלווים משברים והתמודדויות, אנו רבי-פנים וגוונים. יעקב אבינו, לאחר ששרה עם המלאך ויוכל, מתכונן למפגש עם אחיו עשו, שכוונותיו מוטלות בספק. גם יעקב אבינו מכין את עצמו לשלוש אופציות: תפילה, דורון ומלחמה. הסתבר לי במהלך השבת, שמעשה אבות –סימן לבנים. יש בינינו הסבורים שפנינו למאבק. אם בחסימת כבישים, הפגנות וצעדות. יש בינינו המקיימות באדיקות תורנות של אמירת תהילים בקבוצות, וכוחן בתפילה ותחנונים. ויש בינינו- שעם תפילה, והשתתפות בהפגנות של צבור, מכינים ליתר בטחון אופציות אחרות. מה נשפוט ומה נלין אלו על אלו? הרי כולנו עם אחד. קורצנו מחומר אחד- וכל אחד או אחת מאיתנו מגלה גוון אחר בהיותנו – בני ישראל אבינו.
בהיותנו מקורבים לבני שבט מנשה, שתרומתם לחיים בגוש קטיף איננה מוטלת בספק, גילינו את כוחם בשעת משבר. למרות שהם מקרוב באו, עם קשיי שפה וקליטה, הם מחזיקים מעמד, למרות הקשיים הכלכליים, סימני השאלה, וחוסר ההתנסות במצבים, שאנחנו –אזרחי ישראל הוותיקים – הורגלנו להם מימים ימימה.
העיקר- החלטנו כולנו, לא לשפוט אף אחד.
והנה לקחתי על עצמי את השליחות להעביר הלאה את המסר- לאתרי האינטרנט והעיתונים- די לשיפוטיות. רבנים ואישי צבור, עיתונאים וסתם עמך- בקשה שלוחה אליכם- נפשנו קצה בכתבות המשלחות חיצי בקורת- בנוער, בהורים של מפגינות, בחיילים, במסרבים לפקודה ובאלה האמונים עליה. ברצונכם לחזק? ברצונכם להאדיר את שמו של עם ישראל בארץ ישראל? בואו להתארח בגוש קטיף, והשתדלו לעשות זאת באהבה, בלי בקורת- ושפתותיכם מדובבות תפילות ודברי חיזוק.
ראו- כי בנפשנו הוא!