מרגש שירלי פינטו בנאום בכורה

בין שלל הגידופים והצעקות שנאמרו היום במליאה, לרגע אחד השתתקו חברי הכנסת, חברת הכנסת מימינה נשאה נאום בכורה בשפת סימנים וריגשה רבים: "מדינת ישראל, מיום הקמתה ועד היום, שבעים ושלוש שנה, לא מצליחה לתת מענה ראוי לאנשים עם מוגבלויות"

חדשות כיפה חדשות כיפה 12/07/21 21:10 ג באב התשפא

שירלי פינטו בנאום בכורה
שירלי פינטו במליאה, צילום: יונתן סינדל/ פלאש 90

הרבה קטטות נרשמו היום במליאת הכנסת, אבל לצדם כיכב רגע מרגש אחד שייזכר שנים קדימה. חברת הכנסת שירלי פינטו אשר לה לקות שמיעה עלתה לנאום את נאום הבכורה שלה במליאת הכנסת, צעד מרגש שנותן תקווה לאנשים רבים. ראש הממשלה בנט עלה לברך את פינטו לאחר הנאום וברך שהחיינו. 

הנאום המלא:

אדוני יושב ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, נפתלי בנט חברי וחברות הכנסת מכובדיי כולם,

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי." (הפסקה קצרה-שנייה)

"אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק". (הפסקה ארוכה 2-3 שניות)

הנני, שירלי פינטו, נכדה לסבא ציון וסבתא סוזן טפיירו, בת ל-ורד ויונתן פינטו, אחות בכורה לאביב, אשתו של מייקל ואמא לנבות טל ולעוד אחת בדרך. נולדתי בחיפה בסוף שנות ה-80 וגדלתי בקריית ים.

משפחתי משפחה מסורתית וימנית, אבי יונתן אימץ את ערכיו והעריץ את זאב ז׳בוטינסקי, דרך אמי למדתי לאמוד את ערכן של יצירות אומנות ושכיות חמדה. סבי וסבתי התמידו יום יום להושיבני וללמדני את מורשת ישראל ותרבות העולם: את פרקי אבות, משלי איזופוס, יצירותיו של לה פונטיין, את שירתו של חיים נחמן ביאליק.

בנוכחותם ונכונותם לענות על כל שאלה ששאלתי ועל כל קושיה שהקשתי, הם הזכירו לי, יום יום, שעה שעה – שאין דבר העומד בפני הרצון.

כבר מגיל קטן, יחד עם הוריי, חוויתי ממקור ראשון על בשרי ועל נפשי את חוסר הנגישות, היעדר המודעות והחסמים הטבועים בחברה. על אף קשיים אלו, שאבתי את השקפות העולם והערכים שמשפחתי הנחילו לי. עד היום הם חלק בלתי נפרד ממני. ערכי אהבת המולדת ותושביה, עבורי הם ערכים מקודשים שלשמם ובשמם אני מאמינה שצריך לעבוד יום יום.

היום, ג' באב תשפ"א, עומדת אני כאן מעל בימת הכנסת. בימה, שעליה עמדו ונאמו מנהיגי ומנהיגות האומה לדורותיהם. נרגשת וגאה, אני חשה את גדולתם מרחפת מעל ראשי, ואת עול  וזכות שליחותי למען עם ישראל ומדינת ישראל על כתפיי. הנני כאן, ניצבת מולכם, למול עיני העם אך אינני עומדת בשם עצמי בלבד. לצדי ניצבים מיליון ושמונה מאות אלף איש ואישה, ילדה וילד, נער ונערה עם מוגבלויות פיזית, נפשית, חושית, שכלית, ומחלות שקופות כגון פוסט טראומה, שאינם מצליחים לחיות כאן במדינת ישראל חיים מלאים כאזרחים שווים.

לצערי, מדינת ישראל, מיום הקמתה ועד היום, שבעים ושלוש שנה, לא מצליחה לתת מענה ראוי לאנשים עם מוגבלויות. אותה אוכלוסייה נדחקה ועודנה נדחקת לשולי החברה הישראלית. אותה אוכלוסייה הפכה לשקופה באופן מוחלט, קולה וזעקתה לא נשמעים.

הקשיים מתבטאים בדברים הבסיסיים ביותר בחיי היום יום. בין אם מדובר באזרח עם מוגבלות שאינו מצליח להתפרנס בכבוד כי האוטובוס הבין עירוני המגיע למקום עבודתו  אינו נגיש.

או אזרח חירש שהורדם לקראת הליך רפואי פולשני ללא הסכמתו, כי לא הבין את הרופא והצוות הרפואי לא הבין אותו, כי אין בנמצא תרגום לשפת הסימנים.

זהו תלמיד כיתה א׳ שמתמודד עם אפילפסיה, ולא מגיע ללימודים כבר שנה שלמה, משום שבית הספר אינו מאפשר לו להיכנס לכיתה יחד עם כלב השירות שלו. והרשימה עוד ארוכה.

אנשים אלו מופלים לרעה בהרבה מתחומי החיים. כ-65% מאוכלוסיית אנשים עם מוגבלות אינם מועסקים כלל. הרבה מן המקומות הציבוריים והפרטיים אינם נגישים בפניהם, ואם כן, באופן חלקי ביותר.

מכובדי, הכול מתחיל במודעות. מודעות זו לצערי בארץ נמוכה מאוד. החשש מפניהם, משונותם החיצונית. רבים נוטים לתייגם בתוויות שליליות: "הם מסכנים",  "מפחידים",  "מדבקים", "הם אינם מסוגלים לעבוד, בטח לא אתנו". חוסר היכולת של החברה להכיל אנשים עם מוגבלות בתוך מרקם החיים הישראלי: במערכת החינוך, הבריאות, בתעסוקה, בתרבות, בספורט ובתחומים רבים אחרים, מונעת מגע ישיר בין שתי האוכלוסיות ומרחיקה את ההזדמנות לשבור את הדעות הקדומות, ובינתיים, הן רק מתחזקות.

אותן סטיגמות וחששות לא מבוססים הדחיקו את אותה אוכלוסייה לשולי החברה הישראלית, למה שאני מכנה "הפריפריה האנושית". היא נהפכה אט אט לשקופה, לא רלוונטית. אוכלוסייה "מסכנה וחולה", ואת הדבר הזה אנחנו מוכרחים לעקור מהשורש.

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קטן בבחינת מועט המחזיק את המרובה. שעות אחדות לפני שהושבעתי לכנסת, קיימתי שיחת זום עם פעילים. במהלך השיחה אישה מבוגרת, בת כ-80, חירשת, פרצה בבכי. בכי עמוק ממעמקי נפשה המקפל בתוכו עשורים של תסכול אך בו בעת - תקווה. תסכול על היותה שקופה הן בעיני החברה, והן בעיני קברניטיה ובעיקר על היעדר שוויון הזדמנויות. היא התקשתה להאמין שסוף סוף יש לה כתובת בכנסת, מאז קום המדינה, לאחר שנים על גבי שנים.

בטרם היבחרי לכנסת ישראל,  פנו אלי הרבה אנשים בשאלה- איך אתמודד עם גודל התפקיד כחברת כנסת חירשת? ״איך בכלל את חושבת שאת רוצה, ויכולה להיות חברת כנסת?? הרי את חרשת!״

תשובתי אליהם, בעת הזו, דווקא כאן, מעל בימת הכנסת – היא באזכורו של מנהיג גדול בתולדות ישראל- משה רבנו. גדול הנביאים, שהוציא את עם ישראל מעבדות לחירות.

המנהיג שהוביל לשינויים המבניים החברתיים העמוקים ביותר בעם ישראל,

 היה אדם עם מוגבלות.

כאשר הקב״ה מטיל על משה את המשימה להוציא את בני ישראל ממצרים,  הוא נרתע. הוא מנסה לשכנע את הקב״ה שהוא אינו האדם הנכון, כל שכן, לא המנהיג הנכון. הוא אינו מאמין ביכולותיו להשפיע, להוביל, לשנות ולהנהיג את העם, והחשש מהתגובות הציבוריות הצפויות. הרי הוא אינו מדבר ברור, וכוחו הבסיסי, הראשוני, של מנהיג הוא ביכולתו לדבר, ולפנות אל העם ואל ליבו. איך הוא ינהיג את העם?   וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ:  כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי.

משה, שגדל בלב המנהיגות המצרית בצל שושלות שררה, מתחנך כי המודל הרצוי של מנהיג, הוא אדם רם ונישא, בדמותו ובצלמו של אל, ללא ״שום פגם״. מושלם. בהשוואה למנהיגי מצרים, משה פוסל עצמו באופן  נחרץ  מלהיות ראוי לסטנדרט מנהיגותי זה.

אולם, נקודת המבט האלוקית על מודל המנהיגות הינה שונה בתכלית. מנהיגות אינה כלל ועיקר החזות החיצונית או הפיזית, אלא הרוח והדרך. במילים אחרות, המוגבלות אינה מגבילה. אלא החברה היא זאת שמגבילה. ה׳ מאמין במשה וביכולותיו להנהיג ומטיל עליו את המלאכה המסובכת.

יותר מזה, הקב"ה לא מתכחש לפומביות שבמגבלה של משה או מנסה להסתירה בעיני העם. אדרבא, הוא מנגיש למשה את העבודה שלו. הוא ממנה לו את אהרון אחיו, שיהיה לו למתורגמן. טז וְדִבֶּר-הוּא לְךָ, אֶל-הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים.

המסר האלוקי אומר לנו בצורה ברורה וחדה, מנהיגות אמת היא מנהיגות הרוח והדרך!

כיזמת וכפעילה חברתית הגעתי לא מעט פעמים לכנסת במהלך השנים, כדי לקדם נושאים חברתיים רבים. הייתי שותפה להישגים חשובים אחרי מאבקים ארוכים ומתישים, אך היו גם מקרים לא מעטים בהם "גלגלו אותי" מכל המדרגות. מצאתי את עצמי בסבך בירוקראטי ללא מוצא. מהיום, לא עוד!

אם יחסה של המדינה לסוגיית שילובם של אנשים וילדים עם מוגבלויות, תוך עיקרון שוויון ההזדמנויות, תתבסס כמשימה לאומית - הנושא יתקבע כנורמה חברתית מחייבת, שתביא להזנקת הכלכלה וההון האנושי לאין שיעור. לשם, אני שואפת להגיע יחד איתכם!

אני קוראת לכם להצטרף אליי לשינוי. עלינו להפסיק בחלוקה של ״הם ואנחנו״. אנשים עם מוגבלויות הם אזרחי מדינת ישראל, אוהבי הארץ, המוכנים לתרום את חלקם עבור המדינה. הם בעלי חובות, אך הם אינם מקבלים את הזכויות הבסיסיות ביותר כאזרחים! חבריי וחברותיי לקואליציה ולאופוזיציה, הבה נתחיל.

אנחנו צריכים לפעול להנגיש את היום יום, עכשיו. כל מבנה שנבנה, חייב להיות נגיש מראש לאנשים וילדים עם מוגבלויות פיזית.

כל שירות שניתן חייב להיות נגיש מראש למוגבלויות חושיות, שכליות. כל מוצר שמיוצר, חייב להיות נגיש מראש לכל סוגי המוגבלויות. מוסדות ציבוריים חייבים להוות ראש חץ בנושא ובעקבותיו, יבואו השאר.

מעבר לשינויי החקיקה המתוכננים, מתחייבת אני להוות כתובת אמתית לציבור אנשים עם מוגבלות בישראל!

כולי תפילה, שהקב"ה ינחני בדרך הנכונה להיות שליחה נאמנה לציבור, לאזרחי מדינת ישראל כולם. הן בדרך של הסרת מכשולים ליצירת חברה מכילה ונגישה, והן בהסרת מעצורי התודעה, והדגשת הכבוד ההדדי.

אני רוצה להודות לראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, לשרת הפנים איילת שקד, ולשר הדתות מתן כהנא, שכיבדו אותי מאוד בנוכחותם כאן הערב. אתם שותפים אמיתיים לדרך, איתכם צעדתי כתף אל כתף בתוך כל המערבולת הפוליטית בשנים האחרונות. בתקווה, שנמשיך יחד בעשייה הציבורית הברוכה לעוד שנים רבות בעתיד.

כמו כן, לליאת פיג'ו מתורגמנית לשפת הסימנים, שותפתי, הצועדת יחד איתי שנים רבות במסע משמעותי זה. תודה להוריי על המטען הערכי, לאחי אביב שתמיד זמין לתובנה מחכימה, לסבא ציון ולסבתא ממה, שהאמינו בי לאורך כל הדרך, לסבתא סימי, למשפחתו של בעלי, משפחת קדוש, שתמיד שם בשבילנו.

אסיים בתודה לאישי מייקל, המלווה אותי יחד מנערות, שותף אמת לחיים עצמם, על הדבש ועל העוקץ שהם מביאים איתם. לנבות טל בני בכורי שבעצם קיומו מהווה לי מצפן ומורה דרך למחויבות שיש בשליחותי ועל מה שיש עוד לתקן, ולקדם.

״כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,

גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,

כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.- ״

בשמי ובשם מיליוני אזרחי ואזרחיות ישראל עם מוגבלות ובשם אזרחי ישראל כולה-

מתחייבת אני.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן