פרשת בשלח מתחילה ב"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים". למרות שזו אמורה להיות הדרך הקצרה, בחר להובילם בדרך אחרת, מהסיבה של "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". החשש האלקי היה, שבשלב המוקדם הזה של עם, שרק יוצא ממצרים אחרי תקופת עבדות ממושכת, אם מיד ייתקל במלחמה, הוא עשוי להיחלש. לכן בחר הקב"ה להוביל את העם דרך ארוכה ומורכבת יותר.
מדינת ישראל נמצאת היום כחמישים וחמש שנים מהקמתה, וגם היום חוסנה הלאומי של החברה הישראלית הוא נושא המטריד רבים בה. החברה עסוקה במחשבה באיזו מידה אנחנו חברה עם מאפיינים של עם גלותי או אולי אנחנו חברה המתנהגת ומשדרת התנהגות של עם שזקף את כבודו. אין ספק כי אנחנו נמצאים בתהליך בנייה של אומה המתעתקת ומתחדשת.
זה שלוש שנים משתוללת מלחמה הקשה שבמלחמות מדינת ישראל. במלחמה הזו אין חזית ואין עורף. במידה מסוימת המלחמה הזו – האינתיפאדה – קשה יותר ממלחמת השחרור, שכן אחרי הרבה שנות שפע וביטחון, מוצאים עצמם עתה ראשי המדינה ואזרחיה את עצמם בחזית, לעומת מלחמות העבר בהן האבדות היו בקרב הצבא.
צודק ראש השב"כ בהגדרתו, שכוחות הביטחון נכשלו במשימתם להגן על אזרחי המדינה בשלוש השנים האחרונות. בשנים שבין הסכם אוסלו לפרוץ האינתיפאדה הנוכחית, צה"ל לא שלט ביהודה, שומרון ועזה. בתקופה זו התבססה שם תשתית טרור עמוקה, שתוצאותיה אנו חווים זה שלוש שנים.
לנוכח כל זאת ולנוכח האנרכיה שבשטחים שבאחריות הרשות הפלשתינית, על צה"ל לקבל את האחריות בכל תחומי החיים ביש"ע ולפעול בנחישות להמשך מיגור הטרור, בהמשך למבצע "חומת מגן", כאשר לאוכלוסייה שאינה מעורבת בטרור יש לאפשר לקיים חיים תקינים. מצב דברים כזה יכול לאפשר רק צה"ל, ולא השב"כ, לכן יש לדעתי להטיל את האחריות כולה על צה"ל, כפי שאכן דרש הרמטכ"ל.
חוסנה של החברה הישראלית כיום הוא גדול, והדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בהתנדבות הגדולה ליחידות הקרביות, בהתייצבות המלאה של חיילי מילואים, בכך שאנו לא מפסיקים את השגרה בחיינו, בכך שמתנחלים לא עזבו את ביתם וגם בכך שאזרחים לא מונעים עצמם מלהימצא במקומות הומי אדם, החשופים יותר לפיגועים ח"ו.
מנהיגינו צריכים להבחין בחוסן זה ולשאוב ממנו תעצומות נפש. מנהיגי המדינה חייבים להמשיך להילחם בנחישות להכרעת הטרור. הכרעת הטרור אינה פגיעה במחבל זה או אחר. הכרעת הטרור היא פגיעה בכל הטרור ובכלל זה הכרעה תודעתית, שמשמעותה היא שלעולם לא יושגו הישגים כתוצאה מטרור. יש לערב את הגורמים המשפטיים כדי שיאפשרו הכרעה כזו, ובכלל זה גירוש משפחות מחבלים. יש לערב גורמים אמוניים בתחום הערכי, כדי שיאפשרו לצה"ל ליצור את האפשרויות שיכריעו את הטרור, כגון החמרת הענישה בשותפי הטרור, ובכלל זה ענישה סביבתית, במידת הצורך.
הטאקטיקה של הטרור היא זינוב הנחשלים, כדרכו של עמלק, כפי שמופיע בסוף פרשתנו. כדי שזה לא יקרה, עלינו לדאוג שלא יהיו נחשלים בקרבנו, ולפעול לכך שנמצא עצמנו בכל נקודה ונקודה בעמדה של חוזק.
הלחימה בטרור ארוכה מדור דור, אך כאשר נגדיר אותה ככזו הדורשת הכרעה – ננצח בה.
**הרב משה הגר-לאו, אל"מ (מיל.) - ראש המכינה הקדם צבאית ביתיר,סגן מפקד אוגדה בצה"ל