איך אפשר לומר "מודים" אחרי שאיבדת את הבן שלך? עבור הרב תמיר גרנות, ראש ישיבת אורות שאול, זו אינה שאלה תיאורטית. בתפילת שמונה עשרה הוא מגיע שוב ושוב למילים שמבקשות להודות לקב"ה - ומתמודד עם הפער הבלתי נתפס שבין האמונה לבין הכאב על בנו.
סרן אמתי גרנות ז"ל, בנו של הרב תמיר גרנות, נפל בקרב בצפון ב-15 באוקטובר 2023, במהלך הימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. אמתי, בן 24 בנופלו, שירת כמפקד צוות בגדוד 75 של חטיבה 7. במהלך קרב סמוך למוצב נורית שבגליל המערבי נורה טיל נ"ט לעבר הטנק שבו לחם, והוא נהרג. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.
הרב גרנות משתף בהתמודדות האישית שלו ומתאר את השיחות שלו עם אנשים שנמצאים בעצמם בתוך כאב. לדבריו, כשהוא מקשיב לאדם שמגיע אליו, הוא מנסה לעזור לו למצוא בתוך עולמו גם את המקומות שעדיין יכולים להעניק אור וברכה, "למרות הכאב הבלתי נסבל".
אבל אז מגיעה תפילת "מודים", ושם הוא נדרש להתמודד עם השאלה בעצמו.
"כשאני מגיע למודים, אני מתבונן במילים ואני אומר: אני יכול להגיד את המילים האלה רק באמת. אין לי שום דרך לזייף אותן", מספר הרב גרנות. "איך אני יכול להודות לקדוש ברוך הוא שלקח את בני האהוב, היפה, הטהור?".
"אני רואה את הניסים"
התשובה שלו אינה ניסיון להדחיק את האובדן, אלא דווקא להסתכל על כל מה שנשאר. כשהוא מגיע למילים "ועל ניסיך שבכל יום עמנו", הוא מספר שהוא עוצר ומתבונן סביבו. "אני רואה את הניסים: את הילדים שלי, את הנכדים שלי, את התלמידים שלי, הרבה אנשים שפגשתי וכולי".
משם הוא ממשיך להתבונן באנשים ובטוב שמקיפים אותו: "אני מסתכל מסביב, ואני רואה את החסדים שאני מוקף בהם ומלא בהם, את האנשים שאוהבים אותי, ואת הגיבורים של עם ישראל, ואת הצדיקים של עם ישראל, ואת אנשי החסד של עם ישראל, ואני רואה את ההצלחות".
הרב גרנות מתאר את היכולת הזו להתמקד בטוב שנותר במילים יוצאות דופן: "אני עושה ספליט במוח, ואני לא חושב עכשיו על מה שאין לי, וזה ממלא אותי".
אבל גם כאן הוא מדגיש: המבט על הטוב אינו מוחק את הכאב. בהמשך תפילת "מודים" הוא מגיע למילים "הטוב כי לא כלו רחמיך" ו"המרחם כי לא תמו חסדיך". מבחינתו, זו כבר אינה רק אמירה של הודיה על העבר, אלא גם תפילה לעתיד.
"יש לך עוד רחמים. יש לך עוד חסדים. כי מעולם קיווינו לך", הוא אומר. "יש לנו תקווה אינסופית אליך, אז אל תאכזב אותנו. אל תאכזב אותנו עוד, אל תעשה לנו עוד פעם אותו דבר".
בסופו של דבר, הרב גרנות אומר כי דווקא היכולת להתבונן בטוב אינה עומדת בסתירה לכאב - אלא מאפשרת לו להחזיק מעמד בתוכו. "אחרי שאני מתבונן על כל הטוב, אני יכול להתפלל לזה, ואני גם יכול לשאת את הכאב. אם לא, לא הייתי יכול לשאת את הכאב".