מסבירים שעודד אליגון לא יכול לסבול שמישהו זר נכנס לטריטוריה הפרטית שלו, ושהוא מדבר על פתיחות וחופש כל עוד זה משרת אותו ואת המחנה שלו, אבל הוא לא מוכן לחייב את עצמו בערכים האלה. החופש שלו סלקטיבי לגמרי.
כל זה כמובן נכון, אבל שטחי ולא נוגע לעומק העניין. ביסוד הדברים עומדת נקודה ערכית עמוקה הרבה יותר. שאין לה דבר עם חופש הפרט.
ההנחה הרשמית של תרבות המערב היא שהיא ניטרלית לחלוטין, היא לא כופה על אף אחד שום ערך, והיא נותנת מקום לכל אדם לנהוג לפי ערכיו ואמונתו. שזה נכון ואפשרי בדיוק כמו האפשרות להקים ממשלה שבה ירגישו בנוח גם הסוציאליסטים וגם הקפיטליסטים, וכולם ינהגו לפי אמונתם. וכן ירגישו בה בנוח גם אלה שתומכים בנסיגה וגם אלה שתומכים בריבונות וטרנספר, וגם אלה וגם אלה ינהגו לפי אמונתם.
אין דבר כזה השקפה ניטרלית שלכולם יש בה מקום. כל בחירה היא הכרעה. את זה מבין מצוין עודד אליגון. ולכן הוא לא נמנע מלחפש את מה שהוא מחפש מתחת לבגדים. זה האידאל שלו ואת זה הוא יציג על הבמה.
התרבות שטוענת שהיא ניטרלית ושהיא דוגלת בחופש (ומאשימה את החברה שכנגדה שהיא רואה באשה אובייקט ומחליטה בשבילה מה ללבוש) כופה על בנותיה ללבוש דווקא בגדים שתוכננו מלכתחילה כדי להדגיש את הגוף, ולהבליט את האידאל (המאוד לא חופשי) העומד מאחוריו. הערך המבוטא כאן הוא לא ערך של חופש. הוא ערך של שעבוד. הוא ערך שמבליט את הגוף, תוך אמירה סמויה שהגוף והנאותיו הן הן טעם החיים. הגברים בתרבות הזאת לובשים לבוש מכובד, חליפות ועניבות. אבל אשה לא תוכל להיות חלק מהתרבות הזאת ולא תתקבל בה בהבנה, אם לא תהפוך את גופה לעמוד פרסומת למין חופשי. לכן, בכל מקום תרבותי, יעמידו על הבמה אשה לבושה בהתאם. אשה שעצם הופעתה תקבע את האופי של המדינה בה היא מוצגת.
עודד אליגון מבין היטב שאין תרבות ניטרלית. כמו שאין ממשלה ניטרלית. הוא מחפש על הבמה את ערכיו. הוא מבין שמדינת ישראל צריכה להכריע האם היא מדינה של צניעות או מדינה של מתירנות גסה כפויה (רוצים לנסח את זה כמו שאתם אוהבים? בבקשה: האם יש זכות לכל אזרח לקבל מרחב ציבורי צנוע, או שיש זכות לכל אזרח לקבל מרחב ציבורי המכיל את מה שעודד אליגון מחפש היכן שהוא מחפש).
בחרו לכם איך אתם רוצים את המדינה שלכם. האם אתם רוצים מדינה של אנשים או מדינה של גופים ויצרים. אין מקום גם לזה וגם לזה.
הכותב הוא חבר ארגון 'בוחרים במשפחה'