"מיד נהיה עם המדגם שלנו, ומיד אחריו נביא כמובן את תוצאות כל המדגמים, של כל הערוצים האחרים, ככה שנציג את התמונה המלאה". כך פתחה יונית לוי את משדר חדשות 12 בליל הבחירות. לוי הבטיחה לצופים את התמונה המלאה, אלא שכשהגיעה שעת ההשוואה, על המסך הופיעו שלושה מדגמים: חדשות 12, כאן 11 ורשת 13. מדגם ערוץ 14 לא היה שם. גם לא בחלוקת הגושים.
דווקא משום שערוץ 14 הציג תמונת מצב שונה, ראוי היה לכלול אותו בהשוואה. בעוד ערוצי החדשות האחרים העניקו לליכוד 24-25 מנדטים ולגוש נתניהו 50, ערוץ 14 הציג 30 מנדטים לליכוד ו־60 לגוש נתניהו, בהתאם למגמה שזיהה לאורך קמפיין הבחירות. פערים משמעותיים כאלו, ראוי היה להציג בפני הצופים, ולאפשר להם להבין עד כמה התחזיות חלוקות.
הסיפור אינו רק מי צדק ובכמה מנדטים, אלא הפער בין ההבטחה להציג את כל התמונה לבין הבחירה להציג רק חלק ממנה. לא כל ערוץ חייב להיכלל בכל השוואה, וערוץ 14 לא זקוק לאישור של חדשות 12 כדי להיות שחקן תקשורתי משמעותי. אבל כשמבטיחים להציג את כל המדגמים ומשמיטים דווקא את המדגם החריג, קשה להתעלם מהאירוניה.
כשחלק מהציבור הופך לשקוף
האירוע הזה נוגע בתחושה שמלווה חלקים גדולים בחברה הישראלית: הם מצביעים, משלמים, נלחמים ומשתתפים בשיח הציבורי, אבל מרגישים שכאשר מגדירים את המציאות הישראלית, הקול שלהם נדחק לשוליים.
מתוך התחושה הזאת צמח ערוץ 14. עבור רבים מצופיו, הוא לא רק ערוץ חדשות בעל קו ימני מובהק, אלא מקום שבו הדעות שלהם נשמעות והזהות היהודית והמסורתית שלהם מקבלת הכרה. לא צריך להסכים עם כל מה שמשודר בו כדי להבין מדוע הוא מצליח למשוך אליו קהל נאמן.
לכן, ההתעלמות ממדגם ערוץ 14 עשויה להתפרש בעיני צופיו לא רק כהתעלמות מהערוץ, אלא גם כהתעלמות מהציבור שמאחוריו.
כשההתעלמות הופכת לכוח פוליטי
עוד מוקדם לנתח את התוצאות, אבל ייתכן מאוד שחלק מהתמיכה וההצלחה של הליכוד אינו נובע רק ממדיניות הממשלה או מהצלחתו של נתניהו. עבור חלק מהמצביעים, ההצבעה היא תגובה רגשית לתחושה שמוסדות בעלי כוח והשפעה, ובראש ובראשונה - התקשורת, אינם רואים אותם.
ככל שהציבור הזה מרגיש שלא סופרים אותו, כך הוא עשוי להתלכד סביב מי שמעניק לו תחושת ייצוג. וככל שמבטלים את כוחו, כך גדל הפער בין האופן שבו הוא נתפס בחלק מאולפני החדשות לבין הכוח שהוא מפגין בקלפי.
אולי זו השאלה שחדשות 12 צריכים לשאול את עצמם אחרי ליל הבחירות: איך ייתכן שהערוץ שמציג את עצמו כמי שמביא לצופיו את התמונה המלאה, מתקשה לראות חלק כל כך משמעותי מהציבור הישראלי? והאם ההתעלמות הזאת היא רק סימפטום של הנתק, או שהיא עצמה אחת הסיבות לכך שהוא הולך ומעמיק?
ערוץ 12 יכול היה להשאיר את ערוץ 14 מחוץ לגרפיקה. אבל אם הוא רוצה להבין את החברה הישראלית, ואולי גם להבין מדוע הצופים בוחרים לצפות בערוצים אחרים, הוא לא יכול להרשות לעצמו להתעלם מהציבור שמאחוריו.