בבוקר האחד בנובמבר 2022 ישבתי בבית קפה לא מוצלח מול הים והתלבטתי למי להצביע. אני לא זוכרת שום דבר מהשיקולים שעמדו אז לנגד עיניי, רק את התחושה המייאשת שאין למי. פשוט אין. שמתי משהו בקלפי וקיוויתי לטוב.
ארבע שנים אחר כך, כשכל מושגי הביטחון שהכרנו התנפצו לנו היטב בפרצוף, ושוב לא ידעתי למי אתן את קולי, הצלחתי לזקק את ארבעת העקרונות שהכי חשובים לי בפוליטיקה כרגע, ולא בהכרח בסדר הזה: גיוס חרדים, יוקר מחיה, איראן והמציאות הבטחונית ואחרונה חביבה היא מערכת המשפט. האם וינטר הוא הפתרון לכל מצוקותיי? ממש לא. אבל במציאות הנוכחית, הוא הכי קרוב. קול רענן במערכת פוליטית מיושנת שנושאת את כתם שבעה באוקטובר. ביום שלישי הקרוב אשים ך בקלפי, הנה הסיבות למה אצביע לעופר וינטר בראשות מפלגת עמך ישראל.
1. הוא חמום מוח
התא"ל הסרוג לא עושה רושם של אדם נחמד במיוחד. פגישות עם פוליטיקאים בדירות מסתור בעודו על מדים, סגנון דיבור מתלהם וחוסר סבלנות לשקרנים. בראיון לדנה ויס הוא אמר: "אני רוצה לראות גנרלים כמו במלחמת ששת הימים. שאני אעצור אותם, לא פרדות עצלות". אני אוהבת את זה. את החתירה לאמת, גם אם היא לא מנומסת או נשמעת טוב. כבר היינו בשלב הפוליטיקה המנומסת ותראו לאן הגענו. הגיע הזמן שניתן את הכוח לאנשים חצופים וחסרי סבלנות. האש הזאת תניע אותנו קדימה. האיגרת שכתב ללוחמיו ביולי 2014 טרם הכניסה לעזה במבצע צוק איתן, אותה שפה תנ"כית ורוח קרב שעוררה עליו זעם רבים, אותה רוח עדיין נושבת בו גם עכשיו. וינטר אידיאולוג, ובאופן מוזר למדי גם זה חשוב לי. אה, וגם אהבתי את המשפט האלמותי "שביבי יקפוץ לי". למה לא.
2. נשים
מספרן של נשים ברשימות המפלגה בבחירות 2026 מעורר בי חוסר נחת עז. אין מצב שחצי מהאוכלוסיה לא זוכה לייצוג הולם בכנסת. לא שאני תומכת בשיטת הריצ'רצ' של הדמוקרטים חלילה, אין צורך להציב נשים רק כי יש להן כרומוזום איקס כפול, אבל הייתי רוצה לראות יותר נשים בעמדות השפעה. מגיע לנו. הנשים ברשימה של עופר וינטר ראויות לכך. נטעלי שם טוב הרהוטה והחכמה (אני מודה שסיפור הפיטורים מרשת 13 מוזר למדי, אבל בסדר), ללי דרעי האמיצה והערכית, פלר חסן -נחום שהגיעה עם ניסיון מתקופת כהונתה כמשנה לראש עיריית ירושלים ומביאה קצת רקע פוליטי לרשימה החדשה וגם סיגל קראוניק שאכן ממוקמת במקום לא ריאלי. כל אלו נשים שראויות לשרת אותנו בכנסת. כמובן, לא רק בגלל שהן נשים, אבל עבורי זה בהחלט יתרון עצום.
3. ריאליזם
בסוף אוגוסט וינטר הצהיר שימליץ על נתניהו לראשות הממשלה. "אנחנו במחנה הימין. מנהיג מחנה הימין הוא נתניהו ורק עליו נמליץ". אחר כך הוא הודה שאולי זאת הייתה טעות, אולי לא היה צריך להתחייב מראש. בעיניי, הזיגזג הזה דווקא מעיד על פרגמטיות לא רעה בכלל. הוא לא מחרים אף אחד. ובמציאות של שסעים חברתיים וקיטוב פוליטי דוחה של כן ביבי לא ביבי, צריך גם את הקול הזה. כמקובל בדמוקרטיות, הציבור מכריע. האם נכון לנו שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא? אין לי מושג. עייפתי כל כך מהיהודי בן ה-77 ומענייניו הבלתי פוסקים, אבל אני יודעת גם יודעת היטב שכאשר טילים איראניים עפים לי מעל הראש בממוצע כל כמה חודשים, הוא האיש היחיד שאפשר לסמוך עליו. עצוב להודות בכך, וגם מביך, אבל כרגע אין מנהיג אחר ברמתו, לטוב או למוטב. וינטר מבין את זה, והוא גם יודע שהציבור יכריע מי יעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר, או בראש הגוש הגדול ביותר. בתקווה שהדמוקרטים לא יהיו חברים באף ממשלה עתידית.
4. הקמפיין נגדו
קמפיין מתוזמן היטב של מפלגות הימין בקואליציה הנוכחית הלך על הראש של וינטר וחבריו לרשימה. ציוצים, ראיונות, מודעות שנתלו ברחובות וקריאות של רבנים. לדעתי לא מדובר באירוע דרמטי במיוחד. זה בסדר להפעיל לחץ, והשנים האחרונות הראו לנו שיש דברים גרועים בהרבה שאפשר לעשות לפוליטיקאים חוץ מכמה שלטים. חבל שדוידי בן ציון נכנע ללחצים, ואולי טוב שאדם שלא מסוגל לשאת בעול הציבורי לא יקח בו חלק. אבל דווקא הקמפיין הזה מעודד אותי עוד יותר לשים ך בקלפי. מה מבהיל אתכם כל כך שאתם לא מסוגלים לקבל שחקן חדש על המגרש? כמובן, אי אפשר שלא להתייחס לאחוז החסימה המאיים ובצדק. אבל ההסבר לכך פשוט. לו רק לא היה קהל שמפחד מאובדן קולות כתוצאה מהקמפיין נגדו, הניצחון של וינטר היה מובטח. אז רק צריך להשתיק רעשי רקע ולראות את גודל התמיכה האמיתית שהוא זוכה לה.
5. חוק הגיוס
גיוס החרדים מטריד אותי מאוד. כלומר, זה לא רק הגיוס. זה גם לימודי ליבה ובחירתם להתבדל מהכלל והמספרים שמצביעים על כך שציבור לא יצרני ולא משרת רק הולך ומתרבה באוכלוסייה, בלי עין הרע כמובן. וינטר, כך התרשמתי, הכריז על כך מלחמה. בראיון לדנה ויס הוא הבטיח שיפעל לכך שגולדקנופף "הלא ציוני" לא יהיה האצבע ה-61, והודיע: "לא אצטרף לממשלה עד שלא אסדיר את חוק המשרתים. מלחמה על זה, גם במחיר שאתרסק איתם". כן בהחלט, מלחמה על שוויון בנטל לכולם. יש לו גם תוכנית סדורה בנושא, והגישה הלוחמנית שלו, שאין לי דרך לדעת מראש אם תעבוד, מעידה על המחויבות העצומה שלו לנושא. ספק אם אפשר לומר זאת על ראשי מפלגות ימין אחרות.