ימים אחרונים נשארו עד הבחירות. אחרי מערכת מנומנמת ברחובות אך סוערת ברשתות החברתיות, ניתן אולי להסתכל אחורה ולפני שיגיעו תוצאות האמת לנסות לבחון את הכשלים הרבים בהם התנהל גוש תומכי נתניהו לקראת ההגעה לקלפי - בין אם מדובר בגוש שמגיע מפוזר ומפורד בניגוד לגוש השני שניצל את כוחו עד תום, ועד הכישלון הגדול ביותר שהוא כמובן ההתנהלות מול עופר וינטר. כישלון שמורכב משתי סיבות עיקריות.
עניין של מתמטיקה
הסיבה הראשונה היא פרקטית. לאורך כל מערכת הבחירות הזו, בגוש נתניהו הקפידו לחדד את המסר שווינטר שורף קולות לימין, והביאו כדוגמה את מפלגת "התחיה" ב- 1992 שלא עברה את אחוז החסימה והובילה לעליית ממשלת רבין השנייה ולהסכמי אוסלו. עם זאת, כשבוחנים את ההיסטוריה מבינים שלמפלגה היו חסרים בסך הכל 7,296 קולות כדי להעניק ניצחון לימין, ואותו הדבר גם עם "הימין החדש" של בנט ושקד שהיו צריכים 1,454 קולות בלבד כדי לעבור.
המתמטיקה הפשוטה טוענת שאם נתניהו היה מחבק את וינטר ומעניק לו מנדט משלו - במקום ללכת לו על הראש בגלל פרנויה הזויה שילך עם ליברמן - סיכוייה של "עמך ישראל" לעבור היו משמעותית טובים יותר ובתמורה למנדט אחד נתניהו היה מקבל ארבעה לפחות.
פוליטיקה חדשה
אבל הסיבה השנייה היא המהותית יותר, והיא פונה לערכיות של מערכת הבחירות. וינטר רץ על הכותרת של "פוליטיקה חדשה" - כזו שנשענת על הרצון של רוב העם ימים ספורים אחרי 7 באוקטובר למשהו חדש, ולא למנהיגות שהובילה אותנו לפי התהום. מאז הספקנו לשכוח וחזרנו למדיניות הגושים, אבל וינטר לא שכח - הוא לא היה מוכן להתאחד עם אף פוליטיקאי שכיהן בעבר והביא נבחרת משלו עם אנשים מרשימים. אבל למול המסלול האידיאולוגי הזה, בקואליציה החליטו להוציא את כל התותחים הכבדים.
אפשר לטעון שהסיבה לצאת נגד וינטר היא החשש שהוא אכן ישרוף קולות לגוש הימין - מה שיעלה את איזנקוט לשלטון. אפשר להתווכח עם הטענה הזו, לשאול מהי אותה הגדרה של "ימין" או להביא כאמור טיעונים פרקטיים שסותרים את הטענה. אבל היא בעיקר מתגמדת נוכח העובדה שלצד הקמפיין שקרא לווינטר ואנשיו לפרוש התנהל קמפיין מרושע נוסף - כזה שנועד להשחיר כל מועמד במפלגת "עמך ישראל".
קמפיין מרושע ומכוער
בצורה מכוערת, נשלפו אמירות מהעבר של מועמדים כמו יוסף חדאד - שעד לפני רגע בליכוד רצו לשריין. שלטים נתלו בישובים ומול הבית של דוידי בן ציון והובילו לפרישתו מהמפלגה, ואמירות ארסיות במיוחד נשלחו לעבר האמא השכולה ללי דרעי, שבנה הגיבור נפל ברצועת עזה. אבל כל הגועל הזה היה חרב פיפיות לשני הצדדים, כיוון שלצד הפגיעה הכואבת באנשיו של וינטר, הוא גם חשף בצורה הטובה ביותר את הסיבה שבגינה הקצין הבכיר לשעבר החליט להצטרף לפוליטיקה.
הקמפיין המרושע הזה חשף את הצד המכוער של נבחרי הציבור שלנו פעם נוספת. כזה שלא בוחל באמצעים כדי להשיג את המטרות שלהם, שפעמים רבות אינן המטרות שבשמם הם נבחרו. מדובר במהלכים שמגיעים משני הצדדים - ראינו אותם הן נגד ממשלת השינוי ב-2021 והן בתקופת הרפורמה המשפטית. וינטר, כאמור, הבטיח "פוליטיקה חדשה", אך נתקל מכל עבר בפוליטיקה הישנה, המגעילה והמכוערת, שרק ממשיכה להוכיח כמה בית הנבחרים שלנו צריך ריענון רציני.
אפשר וצריך לבחון כל אדם שמבקש להיכנס למערכת הפוליטית, במיוחד אם אין לו ניסיון פרלמנטרי קודם. אבל אם כל מי שמנסה להציע דרך אחרת נתקל מיד במערכת שמנסה לחסל אותו עוד לפני שנכנס למזנון הכנסת, קשה להתפלא שהציבור מאבד אמון בפוליטיקאים שלו. גוש נתניהו לא חייב להסכים עם וינטר, אבל הוא בהחלט היה יכול לבחור להתייחס אליו כשותף פוטנציאלי ולא כאויב. כך, במקום להוכיח שהפוליטיקה החדשה של וינטר אינה אפשרית, הוא רק סיפק עוד דוגמה לסיבה שבגללה כל כך הרבה ישראלים רוצים אותה מלכתחילה.