הבדיחה על חשבונם: "ארץ נהדרת" בעצם שומרת על נתניהו בשלטון

כמו שעון מתקתק, "ארץ נהדרת" חזרה השבוע למסכים לקראת יום הבחירות שיחול בעוד שבוע וחצי. העונה החדשה היא כל מה שכבר קיבלנו מהתוכנית הוותיקה - ביקורת חדה ונשכנית כלפי גוש הקואליציה שמוצגת בדמויותיהם של נתניהו הקמצן המושחת ודרעי הנוכל, לצד ביקורת מנומנמת יותר כלפי האופוזיציה שהתבטאה בעיקר דרך דמותו "המשעממת" של איזנקוט. אבל בעונתה ה-24, אולי הגיע הזמן לבדוק האם "ארץ נהדרת" אכן משיגה את המטרה ששמה לעצמה - שינוי המציאות באמצעות הסאטירה.

במקום שינוי מציאות - קיבוע

בטורו השבועי בעלון "שישבת" בשבוע שעבר, טען מבקר הטלוויזיה ניר וולף כי "ארץ נהדרת" לא מצליחה לממש את מטרתה. וולף הסביר כי בדומה ל"בדיחות לחישה" שהופצו נגד מנהיגים בדיקטטורות חשוכות, הסאטירה גורמת לאנשים להרגיש שבכך שהם צוחקים על השלטון הם פועלים נגדו, במקום לנקוט בפעולות משמעותיות אמיתיות. כך, אנשים צוחקים מהסאטירה בבית ומרגישים שפעלו נגד שלטון נתניהו, כשבפועל אותו שלטון נותר על כנו.

אלא שסאטירה לא חייבת לשנות את עמדותיהם של הצופים כדי להשפיע על המציאות. לפעמים, היא יכולה להשפיע על האופן שבו הציבור תופס פוליטיקאים, ואפילו לקבע דימוי מסוים בתודעה הציבורית. הדוגמה המובהקת ביותר בישראל אמנם לא באה מ"ארץ נהדרת" אלא מהתוכנית שבמובנים רבים הייתה האב הרוחני שלה - "החרצופים" מ-1996, ובמיוחד סביב ההתמקדות במי שאז נחשב כ"נסיך הליכוד", דן מרידור.

משמעותית בפוליטיקה של היום

מרידור, שכיהן כשר אוצר בממשלת נתניהו הראשונה, זכה לחיקוי עקבי בתוכנית שבו הוא הוצג כאדם חלש ורכרוכי שלא מסוגל לעמוד מול "הבריון" שהיה נתניהו. הקו המוביל היה שבסיום כל מערכון, אחרי שנתניהו סיים לחבוט בו, הוא היה מתעופף אל האופק כשהוא ממלמל לעצמו "מיצי מיצי מיצי..." על שם החתולה שלו. מרידור פרש מהליכוד ב-1997, ודעיכתו הפוליטית נמשכה עד שפרש לחלוטין, כשפרשנים פוליטיים סוברים שהחיקוי קיבע אותו בתודעה הציבורית בתור פוליטיקאי חלש - מה שחיסל בעיניהם את הסיכוי שלו לרשת את הנהגת הליכוד והמדינה.

ואם נחזור לדוגמה האקטואלית, גם ב"ארץ נהדרת" ההשפעה אינה בהכרח שינוי דעות מהיסוד, אלא בעיקר חיזוק עמדות קיימות וקיבוע דימויים של פוליטיקאים. צופי האופוזיציה יקבלו אותה אליהם בזרועות פתוחות, שכן היא נותנת במה משעשעת למה שהם חושבים ממילא, בעוד מצביעי הקואליציה יתנגדו אליה בכל תוקף. אלא שבמציאות הישראלית של היום, אולי ל"ארץ" יש משמעות גדולה הרבה יותר בהשפעתה הנוכחית, מאשר אם הייתה מצליחה לגרום לאנשים "לחצות את הקווים".

משמרים את המצב הקיים

המציאות הפוליטית בישראל עברה בשנים האחרונות שורה של טלטלות - מהקורונה, דרך מערכות בחירות בלתי נגמרות ועד כמובן המלחמה - ולמרות כל זאת נשארה באותה תודעה של "פוליטיקת גושים" שאינה מגיעה להכרעה. כל מפלגה חדשה שקמה חייבת להשתייך ישירות ל"בעד ביבי" או נגדו, כשכאלה שאינן מיישרות קו נרמסות מהר מאוד תחת אחוז החסימה המאיים. לא מאמינים? תסתכלו על מה שקורה למפלגה של וינטר בשבועות האחרונים.

במציאות כזו, "ארץ נהדרת" הפכה לעוד מנגנון שמשמר את המצב הקיים. היא לא משנה את דעתם של הצופים כדי להשפיע עליהם - מספיק שהיא מספקת לכל מחנה עוד סיבה לצחוק על המחנה השני, ועוד אישור לכך שרק הוא מחזיק באמת. דווקא בתוכנית שמתיימרת לבקר את המציאות, ראוי לשאול אם היא גם מסוגלת לאתגר את החלוקה המוכרת בין טובים לרעים, או שהיא רק משכפלת אותה מדי שבוע.

סאטירה לא חייבת להיות אובייקטיבית, ובוודאי שאינה חייבת להיות מנומסת. אבל אם היא רוצה להיות יותר מבידור פוליטי שמספק לכל צד את מה שהוא כבר חושב, היא צריכה לפעמים להעז להפתיע את הקהל שלה, ולא רק לאשר לו שהוא צודק. אולי אם היא תפסיק לצחוק כל שבוע על אותו קיפאון ותתחיל להציג דעות מורכבות ומפתיעות שלא נראו עד כה על המסך - אולי אז באמת תהיה לנו ארץ נהדרת.