אחד הסיפורים המוכרים בתנ"ך נמצא בספר שמואל א' פרק ד', כאשר בני ישראל לוקחים את ארון הברית למערכה נגד פלשתים ובטוחים שזה מה שיביא להם את הניצחון. סופו של הסיפור ידוע - פלשתים מנצחים, הורגים את שני בניו של עלי הכהן הגדול ולוקחים לעצמם את ארון הברית. אי אפשר שלא להיזכר בסיפור הזה כשמסתכלים בתיעוד של שחקני נבחרת ישראל מעמיסים השבוע ספר תורה בדרך למשחק נגד נבחרת אירלנד שתמכו בפלסטינים - משחק בו נחלו תבוסה קשה וכואבת, עם הפסד משפיל.
לכאורה מוסר ההשכל משני הסיפורים האלו ברור - לא מספיק רק לסמוך על אלוקים או על האמת והצדק - אלא להבין את המצב ולפעול בכל הכוח גם במישור החומרי כדי להבין שזה ישתנה. לא הארון היה הבעיה. להפך, ארון הברית סימל עבור בני ישראל את הברית עם הקב"ה ואת האמונה בכך שהם אינם נלחמים לבדם. הבעיה הייתה המחשבה שאפשר לקחת את הסמל הזה, להכניס אותו לשדה הקרב ולצפות שהוא יעשה את העבודה במקומם. והנקודה המעניינת היא שאפשר לקחת את אותו מוסר השכל ולהנגיש אותו למציאות של ימינו, או יותר נכון למציאות אליה נגיע בסוף חודש אוקטובר - הבחירות לכנסת ה-26.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
נשארנו עם אותה תמונה עגומה
כל מי שעוקב אחרי סקרי הבחירות יודע שהמצב לא טוב - למרות שלוש שנות מלחמה, פוליטיקת הגושים נשארה כשהייתה וההערכה היא שלמרות הכל לא נצליח להשיג תוצאה חד משמעית בסיבוב הראשון וככל הנראה נלך לסיבוב בחירות נוסף - בתקווה שאחריו לא יהיו עוד. הנתון המדאיג הזה יוצר מעגל קסמים בו אנשים חוזים מראש את תוצאות הבחירות, ומתוך תחושה של "כלום לא ישתנה" מחליטים לנצל את יום החופש שמגיע בחסות הבחירות וללכת לים, במידה ומזג האוויר יאפשר זאת.
אפשר להבין את המחשבה שעומדת מאחורי המעשים האלה - אנחנו מגיעים כמעט עם אותן המפלגות שהיו חלק מהמחדלים הרבים שהובילו ל-7 באוקטובר ולמצב שאחריו - בין אם מדובר במפלגות מהקואליציה שקידשו את ההשתמטות החרדית והפקירו את הביטחון האישי, ובין אם מדובר באופוזיציה שלמרות הכל לא הצליחה לייצר אלטרנטיבה ראויה. כשהאזרח הממוצע מסתכל על כל זה, נותר לו רק למשוך בכתפיו ולהבין שלא משנה מה - ככל הנראה הפתק שישלשל בקלפי לא באמת יביא לשינוי המיוחל.
לשנות את המציאות
אותו אזרח צריך להבין שבבחירות הקרובות אחוז ההצבעה הוא הדבר הקריטי ביותר, מהסיבה הפשוטה שהיא אותן המפלגות הקטנות שמתנדנדות על אחוז החסימה ואולי יהיו אלו שיוכלו לדרוש את השינוי המיוחל - לכאן ולכאן. בנוסף, המפתח לניצחון טמון בשיעורי המיצוי של הגושים השונים; הבדלים קטנים באחוזי ההצבעה בין אזורים או קבוצות באוכלוסייה יכולים להעביר מנדטים מכריעים מצד לצד, לשנות לחלוטין את מפת הממליצים ולקבוע מי ירכיב את הממשלה הבאה - והאם אכן יוכל לעשות את זה. כשכל אחד מאיתנו עסוק בלתת לעצמו הצדקות על חוסר ההצבעה שכן המפלגה בה הוא תומך לא תעבור את אחוז החסימה - הוא בעצמו יוצר את המציאות שהייתה יכולה להימנע אם רק היה עושה מעשה ויוצא להצביע.
האמונה, הצדק והערכים שאנחנו מאמינים בהם הם הבסיס שבשמו אנחנו פועלים, אבל הם לא יכולים לפעול במקומנו. אם נחזור לבני ישראל שלקחו את ארון הברית למערכה, או לשחקני נבחרת ישראל שסמכו על האמת והצדק במשחק נגד נבחרת אירלנד אבל ציפו שהוא יעשה עבורם את העבודה - נוכל לראות שגם אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מסתכלים על המציאות, משתכנעים מראש שהתוצאה הסופית לא תלויה בנו ומחליטים שאין טעם לצאת מהבית. אבל אם אנחנו רוצים תוצאה אחרת, אנחנו צריכים להיות מוכנים לעשות את מה שביכולתנו כדי להשיג אותה, וביום הבחירות נוכל לפחות לקחת איתנו את ההבנה שהאמונה בשינוי היא רק הצעד הראשון - והמעשה הוא זה שיכול להפוך אותה למציאות.